"סחרור מסוכן" פוגש את "גברים במלכודת" ב"פרא" ("Apex") – מותחן הישרדות חדש ויעיל בכיכובה של שרליז ת'רון שעלה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס.
ת'רון מגלמת את סשה, ג'אנקית של אדרנלין שמבלה את ימיה בפעילויות אקסטרים שונות. בתחילת הסרט, היא מטפסת על מצוק תלול ומסוכן, אי שם בנורבגיה, יחד עם בעלה האוהב (אריק באנה, "מינכן"). אלא שמזג האוויר הסוער גורם לתאונה קטלנית, וסשה שלנו נותרת בודדה, שבורת לב ומלאת רגשי אשם.
בחלוף כמה חודשים, הגיבורה שלנו מנסה לצאת מהבאסה ולהתאושש באמצעות שיט קיאקים מאתגר בטבע האוסטרלי הפראי. אך לרוע מזלה, רוצח סדרתי מופרע, שנהנה לצוד מטיילים תמימים ולהתעלל בהם בדרכים נוראיות, שם עליה עין ומחליט להפוך את חייה לגיהנום עלי אדמות. האם תצליח לחמוק ממנו?
כפי שבוודאי שמתם לב, הקונספט של "פרא" מאוד פשוט ומאוד בסיסי. אבל אל תדאגו. הבמאי האיסלנדי הוותיק בלטאזר קורמאקור ("אקדח כפול", "אוורסט") מצליח להפיק ממנו מספיק רגעים מוצלחים ומסעירים על-מנת להצדיק את הצפייה, ובאורך של תשעים דקות בלבד, הסרט גם יודע להסתיים רגע לפני שמאבק החתול והעכבר שניצב במרכזו ממצה את עצמו לחלוטין.
נקודת אור נוספת שהופכת את "פרא" לסרט ז'אנר ראוי היא השחקן טארון אגרטון ("רוקטמן", "קינגסמן"), שמגיש את אחת מההופעות הטובות בקריירה שלו בתור בן, הפסיכופט היצירתי שצד את סשה.
עם שיער קצוץ וגוף מפומפם שגורם לו להראות כמו גרסה צעירה ושרירית יותר של יואן מקגרגור (או ג'יימס מקאבוי), ניכר שאגרטון מתענג על כל רגע שלו בתפקיד העסיסי. הוא נשען אל תוך הטירוף והרוע של בן, ואינו מתקשה להאפיל על כוכבת הענק שלצדו.
ת'רון, מצדה, דווקא מלהיבה פחות. זוכת האוסקר הדרום אפריקאית אמנם הוכיחה את ערכה ככוכבת פעולה בעבר, והופעותיה בסרטים כמו "מקס הזועם: כביש הזעם" ו"פצצה אטומית" הפכו אותה לאחת מגיבורות האקשן הגדולות של המאה ה-21. אך למרבה הצער, בשנים האחרונות ת'רון בעיקר מספקת את הרושם שהתשוקה שלה למשחק התאדתה כליל. היא כבר כמעט ולא עושה סרטים, והתפקידים שהיא כן מסכימה לקחת על עצמה נוטים להיות לא מאתגרים, בלשון המעטה.
"פרא" דווקא מציב לשרליז אתגרים, לשם שינוי, ובין השאר היא נדרשת לטפס על הרים, ליפול מגבהים, ולהיסחף לאורך מאות מטרים במי נהר סוערים.
אבל מעבר לממד הפיזי, שאותו היא מבצעת בהצלחה רבה, משהו בהופעה שלה נותר מכני, מהונדס ולא משוחרר, וקשה לאתר בה אנושיות או רגש. הברק המפורסם שלה נעלם. ולא רק בגלל שהדמות שהיא מגלמת אמורה להיות עצובה.
למרבה המזל, זה לא ממש משנה. בעיקר מפני שקורמאקור הוא ביצועיסט אמין ועתיר ניסיון שיודע את המלאכה. ב"פרא", הוא שומר על קצב אירועים גבוה, שואב השראה מהמסורת המפוארת של סרטי ז'אנר אוסטרליים - שתמיד נחשבו לקיצוניים וניהיליסטיים יותר מאלה שהופקו בהוליווד – ומיטיב לשלב בין תפאורות ממוחשבות לבין הדבר האמיתי (המראה הכללי של "פרא" אמנם נותר מלאכותי ומאוד נטפליקסי, אבל לפחות לא תקבלו את התחושה שהסרט צולם כולו באולפן).
אם תוסיפו לאלה את הופעתו הסוחפת והמקריפה של אגרטון – שכאמור, מהווה את האטרקציה העיקרית כאן – ואת הפסקול המפתיע באיכותו, שמתהדר בשירים נהדרים של לאונרד כהן והכמיקל בראדרס, כבר תקבלו מתכון לבזבוז זמן סביר ומעלה. לא סרט גדול על פי שום קנה מידה. אבל את מה שהוא צריך לעשות, הוא עושה בקלילות, בנבזיות ובהנאה רבה.
"פרא", ארה"ב/בריטניה 2026
ציון: 3 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו