"סרט פיצה" בדיסני פלוס: הוכחה שאפשר להצחיק בשטח סטרילי

כמעט עשרים שנה מאז יציאתם למסכים של "סופרבאד" (2007) ו"פיינאפל אקספרס" (2008), ודור הטיק-טוק סוף סוף מקבל את קומדיית ה-bromance הסטלנית שהוא ראוי לה.

"סרט פיצה", שעלה ממש לאחרונה בדיסני פלוס, אמנם אינו מתקרב לרמה של שתי הקלאסיקות הנ"ל (או לרמתן של קלאסיקות אחרות בז'אנר, כמו "Half Baked", "אחי, איפה האוטו שלי?" ו-"הארולד וקומאר משתוללים באמריקה"), והוא סובל משלל בעיות שונות שקשורות לעידן שבו הוא נוצר (ולקהל הצעיר שאליו הוא פונה).

אך באותה נשימה, הסרט המטופש הנ"ל גם מהווה הוכחה קולנועית חותכת לכך שאם תעמדו מול מצלמה ותספרו מספיק בדיחות למשך מספיק זמן, במוקדם או במאוחר, משהו יפגע במטרה ויצליח להצחיק.

הדמיון ל"רחוב ג'אמפ 21"

העלילה פשוטה עד כאב ופחות או יותר גנובה במלואה מ-"רחוב ג'אמפ 21". שני לוזרים חביבים, שחולקים חדר במעונות הסטודנטים של קולג' אנונימי כלשהו, לוקחים סם פסיכדלי מסתורי שהופך את הלילה שלהם לסיוט מתמשך. הדרך היחידה לנטרל את השפעתו של הסם, כך מסתבר, היא לאכול פיצה.

אך הדרך אל אותה פיצה נחשקת רצופה במכשולים ובסכנות לא צפויות, ותוך כדי שהם עושים את דרכם אליה באיטיות, גיבורנו גם נאלצים לעבור דרך כל השלבים השונים והמאוד לא נעימים שהסם מעביר אותם (רשימה חלקית כוללת הזיות, פלאשבקים, חילופי גוף ואל תשאלו).

כפי שאתם אולי זוכרים, ב"רחוב ג'אמפ 21" קו העלילה הנ"ל נמשך כמה דקות בסך הכול, ומתכבד להיות אחד מחלקיו המצחיקים ביותר. ב"סרט פיצה", לעומת זאת, העסק נמשך ונמתח למשך יותר משעה וחצי. אך כפי שציינתי קודם, יש כאן כמה נקודות אור שמצדיקות צפייה עד הסוף (בהנחה שאתם אוהבים שטויות מסוג זה).

הגימיקים והופעות האורח

התסריטאים-במאים ניק קוצ'ר ובריאן מקילאני, שהחלו את דרכם בתעשייה בכתיבת מערכונים ובהפקת תוכן אינטרנטי, דוהרים קדימה בהילוך חמישי כמעט מהרגע הראשון, תוך כדי שהם מקפידים להעלות את רף המופרכות של הגגים והבדיחות, ולהתאים אותם לצופים שככל הנראה סובלים מהפרעת קשב.

האסטרטגיה הנ"ל מניבה כמה וכמה רגעים מפתיעים והזויים במיוחד, שבין השאר כוללים מחווה פתאומית ל"ממזרים חסרי כבוד", גימיקים בסטייל של "להתעורר אתמול בבוקר" (שתוקעים את הדמויות בלולאת זמן), טריקים חביבים בסגנון צ'רלי קאופמן (ששוברים את הקיר הרביעי), והופעת אורח של דניאל ראדקליף (הארי פוטר בכבודו ובעצמו) בתור פרפר.

גייטן מטראזו (דסטין מ"דברים מוזרים") ושון גיאברון ("הגולדברגים"), שמככבים בתפקידים הראשיים, עושים כמיטב יכולתם להיות סימפטיים ומשעשעים, ולמרות שהם לא באמת מהווים תחליף ראוי למייקל סרה וג'ונה היל, לפחות אי אפשר לומר עליהם שהם מחפפים.

משתתפים נוספים כוללים את לולו ווילסון, בתור החנונית היפה שבשלב מסוים נאלצת להצטרף אל מסעם הלילי של שני הלוזרים שלנו, ואת ג'ק מרטין, בתור סטודנט בעל מאפיינים פשיסטיים, שמקפיד על שמירת המשמעת והסדר במעונות.

למה האווירה של "סרט פיצה" שונה מהקלאסיקות?

כיאה לסרט סטלנים שמופק עבור דור ה-Z, האווירה שאופפת את "סרט פיצה" שמרנית ולחוצה מאוד. שני הגיבורים שלנו אינם נהנים מהטריפ שלהם לרגע, ובמקום פשוט לשבת לאחור ולתת לו לחלוף, הם מבלים את רוב רובו של הסרט בניסיון להתנער מהשפעותיו הפסיכדליות.

בתוך כך, מלבד קללות נמרצות ובלתי פוסקות, הקמפוס שבו מתרחש סיפורנו מקפיד להיות שטח סטרילי ונטול יצרים, ולא תמצאו כאן כל זכר לסקס, לפוליטיקה או לשום דבר אחר שעשוי להיות שנוי במחלוקת. הקהל הצעיר בימינו הרי כל כך עדין ורגיש, וכל הזמן מחפש ממה להיעלב ולהיפגע. רק מתבקש שסרט הסטלנים שהופק עבורו ייראה לפרקים כמו פרסומת של אל-סם.

"סרט פיצה", ארה"ב 2026

ציון: 3 כוכבים