אחרי כמה שנים מוצלחות פחות, החבר'ה בפיקסאר סוף סוף חוזרים לעצמם. "קופצים בראש", הסרט השלושים במספר של אולפן האנימציה הוותיק והאהוב, אמנם אינו מתנשא לגבהים של קלאסיקות כמו "צעצוע של סיפור", "רטטוי" או "משפחת סופר על". אך למרבה השמחה, הוא גם אינו מתקשה להיות תוספת איכותית וראויה לרפרטואר הפיקסארי - ובניגוד ליתר הסרטים שיצאו משערי האולפן בעשור האחרון, הצפייה בו מתמידה להיות מענגת ומסעירה, ואינה מרגישה לרגע כמו מטלה מבאסת.
הקונספט של הסרט - שממזג בחינניות רבה בין "אווטאר" ל"קרב רודף קרב" - אולי אינו סובל ממקוריות יתר, אך הביצוע הסוחף והאנרגטי של התסריטאי-במאי דניאל צ'ונג ויתר שותפיו ליצירה יותר ממחפה על כך.
גיבורת הסיפור היא צעירה אידיאליסטית וחובבת טבע בשם מייבל, שהבטיחה לסבתה האהובה שתשמור על קרחת היער הפסטורלית ושוקקת החיים שלהן מפני יזמים תאבי בצע. הבעיה? ראש העיר הנודניק (שמדבר בקולו של ג'ון האם, ושמזכיר את ג'רי, אב המשפחה המרובע מ"ריק ומורטי") זומם לגרש את כל החיות החמודות שגרות במקום, כדי להשלים את בנייתו של כביש מהיר.
אך בדיוק כמו ווילה, הפרוטגוניסטית האקטיביסטית של "קרב רודף קרב", גם מייבל נחושה להפוך את העולם למקום טוב יותר, ואין בכוונתה להרים ידיים ולוותר. היא מחליטה להתעמת עם ראש העיר, להציל את קרחת היער, ולסכל את הקמת האוטוסטרדה, ולשם כך היא עושה שימוש בפיתוח טכנולוגי מהפכני שמאפשר לה "להיכנס" אל תוך בונה רובוטי ולהתמזג עם יתר חיות היער.
עד מהרה, מייבל הנמרצת הופכת למכרסמת מן המניין. היא לומדת את חוקי הטבע, פוגשת חברים חדשים, ומנסה לעזור להם להציל את ביתם. אך כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, המשימה הנ"ל תתברר כהרבה יותר מורכבת ומאתגרת ממה שנראה תחילה.
"קופצים בראש" אולי מקפיץ לראש כמה וכמה סרטים אחרים, אך התסריט השנון שמנחה אותו מקפיד להשתמש בנקודות הדמיון הללו כדי להעשיר את הסיפור, ולא כדי לסדר קיצורי דרך או כדי לגנוב רעיונות מאחרים.
הפתיחה החסכונית והמאוד אפקטיבית של הסרט, למשל, מתפקדת כפרולוג אמוציונאלי וסוחט דמעות שאינו מאוד שונה בסגנונו מזה שפתח את "למעלה" המופתי. אך הפתיחה עובדת מעולה גם כאקספוזיציה שמניחה את היסודות העלילתיים של הסרט, ושנוטעת את הגרעין הרגשי של הסיפור. גם החיבור ל"אווטאר" נעשה באופן אגבי ומאוד מודע לעצמו - מה שמאפשר לצ'ונג לקחת את הרעיון המוכר ולהשתמש בו כדי ליצור משהו שמרגיש רענן, מלהיב, ואפילו מפתיע.
בתוך כך, אם ננסה לשים את האצבע על מה מבדיל את "קופצים בראש" מיתר הסרטים שהופקו בידי פיקסאר בעשור האחרון, הרי שנגלה שהפעם האיזון בין ההומור לבין הרגש, ובין הצורה לבין התוכן, נשמר באופן מלא לכל אורך הדרך. המסר האקולוגי החשוב אינו מוקרב על מזבח הכיף (או להיפך); אין כאן שנייה מבוזבזת או פריים שסובל מהזנחה; והמומנטום האדיר שמתחיל להיבנות בביטחון וביצירתיות מיד בתחילת הסרט, נושא את הדמויות (ואת הצופים) אל קו הסיום בקלילות רבה.
אז אולי לא מדובר בסרט הכי טוב של פיקסאר בכל הזמנים. אבל כן מדובר בסרט הילדים המוצלח ביותר והמרגש ביותר של השנה עד כה - וזו לא ממש תחרות צמודה. ברוכים השבים, חברים. הייתם חסרים.
"קופצים בראש", ארה"ב 2026
ציון: 4 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו