חאווייר ברדם הביע תמיכה בפלסטינים - וחטף: "קפוא ודוחה"

שחקן הקולנוע האמריקאי רנדי קווייד בן ה-75, אחיו של השחקן המפורסם דניס קווייד, זוכה גלובוס הזהב ומועמד לפרס האוסקר על תפקידו ב"הפרט האחרון" (1973), העלה הערב (שלישי) פוסט נוקב ברשת X המופנה לקולגה חאווייר ברדם. קוויד, המוכר מהופעותיו ב"היום השלישי", "הר ברוקבק" ו"אקספרס של חצות", שיתף בעבר פעולה עם בארדם בסרט "הרוחות של גויה" (2006). בדרמה התקופתית של הבמאי מילוש פורמן גילם קווייד את המלך קרלוס הרביעי, בעוד ברדם נכנס לנעליו של הנזיר המניפולטיבי והאכזרי, האח לורנצו.

Javier Bardem grew up in a family of dissidents under Franco’s tyranny. His uncle directed a movie from a jail cell. His political background drives his activism for the oppressed Palestinians. His advocacy is informed, commendable and understandable. Any American who believes in…

— Randy Quaid (@RandyRRQuaid) March 17, 2026

הציוץ של קווייד מגיע יומיים בלבד לאחר נאומו של ברדם בטקס פרסי האוסקר, שם ניצל השחקן הספרדי את הבמה ואת הראיונות שלו על השטיח האדום כדי לקרוא להפסקת אש מיידית בעזה, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על ישראל ומגדיר את המצב כהפרה בוטה של זכויות אדם.

שורשי האקטיביזם

בפנייה ל-1.2 מיליון עוקביו, ביקש קווייד להסביר את שורשי האקטיביזם של ברדם דרך הרקע המשפחתי שלו בספרד. הוא ציין כי השחקן גדל בצל הדיקטטורה הפשיסטית של פרנסיסקו פרנקו, משטר עריץ ששלט בספרד ביד ברזל, דיכא חירויות פרט וכלא מתנגדים פוליטיים. דודו של השחקן, הבמאי חואן אנטוניו ברדם, היה אחד מאותם מתנגדים. הוא נעצר ונכלא בשל דעותיו ואף הגדיל לעשות כשביים סרט קולנוע מתוך תא המעצר כמעשה של מחאה. קווייד כתב כי הרקע הזה הוא שמניע את פעילותו של בארדם למען הפלסטינים, אותה הגדיר כ"מושכלת, ראויה לשבח ומובנת".

עם זאת, המשך הטקסט של קווייד הציב סייג מוסרי חריף. "כל אמריקני שמאמין בחירות אישית שותף לדאגה שלו לעם הפלסטיני - אבל לא במחיר של מחיקת היהודים ולא על ידי התייצבות לצד המשטר הרצחני ביותר בהיסטוריה הקרובה, מה שמעניק פטור לטיפול האכזרי שלו באזרחי איראן. תמיכה בעם אחד מדוכא תוך השלמה עם דיכוי של עם אחר היא משחק סכום אפס".

התגובות חלוקות

קווייד חתם את הפוסט בנימה אישית על השינוי שזיהה בחברו לשעבר לסט, תוך שהוא חוזר ליחסי הכוחות ביניהם על המסך. "עצוב לראות את הלהט הפוליטי של חוויאר מכניע את האישיות החמה והלבבית שאני זוכר בחיבה מהימים שבהם שיחקתי את המלך שלו. זעף קפוא ודוחה החליף את החיוך המוכן תמיד. האקלים הפוליטי הקשה במזרח התיכון גבה קורבן נוסף - אמן גדול ואחד הכישרונות המבריקים במקצוע שלנו. אנחנו מתגעגעים אליך, חוויאר".

התגובות ברשת הציגו חלוקה ברורה וטעונה. חלק מהגולשים טענו כי הפלסטינים אינם מדוכאים על ידי ישראל וכי עזה עצמאית כבר למעלה משני עשורים. אחרים הדגישו כי זכותו של הקהל להחרים את יצירותיו של ברדם בתגובה לעמדותיו. "זה אדיב מצדך כחבר", כתב אחד המגיבים, "אך ברור שהאקטיביזם של משפחתו לא מתרחב לאמפתיה כלפי 40 אלף האיראנים שנטבחו לאחרונה ברחובות. הוא ממוקד רק בפלסטינים ובניגוח ישראל. מה זה אומר לך?". מנגד, היו מי שראו בדבריו של קווייד ניסיון אמפתי לראות את הנשמה מבעד לאידיאולוגיה, וציינו כי אדם יכול להיות גאון ויצירתי ובו זמנית להיות אכול חשיכה ואמפתיה אובדנית הנובעת מפחד.