עולם התרבות כבוי, האולמות חשוכים, ובשלב זה לא ברור מתי המסך יעלה והקהל יוכל לשוב לצרוך תרבות ואמנות. אבל כשההתקהלות מוגבלת עד 50 איש במסגרת ההוראות של פיקוד העורף, בפורום הדוקומנטרי בישראל מנסים להציע פתרון יצירתי, באמצעות הקרנות ומפגשים להפגת המתח ולהתמודדות עם המשבר.
כל זה קורה במסגרת פרויקט הדוקו קלאב של הפורום הדוקומנטרי בישראל, שמנגיש קולנוע דוקומנטרי ישראלי איכותי לקהלים מגוונים ברחבי הארץ, מגיע למאות צופות וצופים, ומשלב הקרנות דוקו עם מפגש חי וישיר בין היוצרים לקהל. המיזם נולד למעשה כתוצאה ממחסור שקיים במסגרות קבועות להקרנת סרטים דוקומנטריים בקהילות, ובמטרה ליצור תשתית נגישה וחיה של הקרנות ושיח קהילתי ברחבי הארץ.
הפרויקט, שיזם היוצר עמית מילר, החל לפעול ברחבי הארץ לפני כשנתיים על ידי הפורום הדוקומנטרי בישראל. במסגרתו הוכשרו "שגרירי דוקו", יזמי תרבות מקומיים שמקימים ומובילים מועדוני דוקו בליווי הפורום ובשיתוף הרשויות המקומיות, בהתנדבות ובאהבה גדולה לקולנוע דוקומנטרי ישראלי.
בימים אלה פועלים דוקו קלאבים ביישובים שונים ברחבי הארץ, כמו לכיש, גבעת אלה, קריית מלאכי, רחובות, אילת, הוד השרון, משמר דוד, שמשית וגבעתיים, ומתוכננת פתיחה של מועדונים נוספים. הפורום הדוקומנטרי מלווה כל דוקו קלאב: מייעץ בבחירת סרטים, מסייע בתיאום הקרנות ומפגשים עם יוצרים, ומהווה את הצינור האדמיניסטרטיבי והכספי של הפעילות.
מי שמחכה לנשום קצת קולנוע בימים אלה יוכל לעשות זאת הערב ב־20:00, בדוקו קלאב במושב לכיש, שם יוקרן הסרט "הפלה חופשית" (בימוי: אפרת שלום דנון, הפקה: אסנת טרבלסי), ובסיום הסרט תתקיים שיחה עם טרבלסי.
"דווקא בזמן מלחמה, כשהחיים מצטמצמים והמתח גובר, תרבות יכולה להפוך לעוגן קהילתי משמעותי", מסבירה רוני אבולעפיה, יו"רית הפורום הדוקומנטרי בישראל. "זה בדיוק מה שקורה במועדוני דוקו קלאב הפועלים ברחבי הארץ. המנדט שלנו בפורום הדוקומנטרי הישראלי הוא להרחיב את קהל הצופים של הקולנוע התיעודי בישראל וליצור עבורו ערוצי חשיפה חדשים.
"אנחנו מאמינים שסרטים תיעודיים הם דרך להכיר את החברה הישראלית על כל גווניה - בין פריפריה למרכז, בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים. הסיפורים שסרטי הדוקו מספרים הם במידה רבה החוטים שמהם נארג הבד שהוא החברה הישראלית.
"דווקא בתקופת מלחמה, כשהתקהלויות גדולות מתבטלות, המועדונים יכולים להמשיך לפעול במתכונת קהילתית קטנה במתנ"סים ובחללים שסמוכים למרחבים מוגנים. עבור רבים זו שעה של נשימה, של מפגש ושל שיחה. חברי הפורום מגיעים להקרנות מתוך אמונה עמוקה בכוחה של האמנות, דווקא בשעת משבר.
"לצערנו, בימים אלה, במסגרת שינויים שמוביל משרד התרבות, נשקלים קיצוץ בתקציבים לפרויקטים כמו דוקו קלאב, שמביאים תרבות ישראלית לקהילות ברחבי הארץ, והפנייתם לשיווק בחו"ל. אנחנו, בפורום הדוקומנטרי, בדיאלוג עם המשרד, ומאמינים כי ככל שיכירו מקרוב את הפעילות - כך יובן עד כמה חשוב להמשיך לחזק אותה. דווקא עכשיו, כשהחברה הישראלית זקוקה למרחבים של הקשבה, מחשבה ומפגש, אסור לצמצם את היוזמות שמייצרות אותם. להפך - צריך לחזק אותן כמה שיותר".
"מצרך נדרש"
הבמאי והעורך עמית מילר, מיוזמי הקמת פרויקט דוקו קלאב, מספר ל"ישראל היום" איך הכל התחיל: "לאחר הקרנת הבכורה של 'חיה בסרט', הדוקו שלנו בפסטיבל הסרטים חיפה, חיפשתי אולמות קולנוע כדי להקרין אותו. גיליתי שבתי קולנוע בישראל, מלבד כמה סינמטקים, לא מקרינים סרטים דוקומנטריים, ולעומתם קהילות ברחבי הארץ פתוחות להקרנה ולמפגשי יוצרים. כך הקמנו את 'סינמה חבצלת', מועדון דוקו בשכונת חבצלת רחובות, שמזמין אליו דוקומנטריסטים כדי להקרין את סרטיהם ולקיים שיח מרתק בתום ההקרנה.
"עם הצלחתו של הדוקו קלאב הרחובותי פניתי לפורום הדוקומנטרי, ויחד איתם הקמנו מועדוני דוקו נוספים, מאילת שבדרום ועד כליל שבצפון. המועדונים הללו מחברים יצירות לקהילות מקומיות, ומפרנסים במאים רבים בכל רחבי הארץ.
"מתברר שלהבדיל מבתי קולנוע, דוקו קלאבים הם מצרך נדרש בכל רחבי הארץ. בקרוב ייפתח מחזור חדש של שגרירי דוקו, וכבר נרשמו עשרות קהילות מכל רחבי הארץ. 'חיה בסרט' הוקרן כ־150 פעמים בארץ ובעולם, ונראה שיש לו עוד דרך לעשות בקהילות רבות נוספות.
"בינתיים, בזמן המלחמה החלטנו לנצל את הפלטפורמה שהקמנו כדי להקרין סרטים תיעודיים, ולקיים שיח עם יוצרים במקלטים בכל רחבי הארץ - התגייסות מרתקת של יוצרים רבים שרוצים להקל, ולו במעט, על העם היושב במקלט".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו