חשבנו שזה יהיה "זוטרופוליס" עם כדורסל - וקיבלנו בדיחות פלוצים

"זוטרופוליס" פוגש את "ספייס ג'אם" ב"להעז בגדול" – סרט אנימציה ספורטיבי ומעורר השראה לילדים שבמרכזו תיש נמוך קומה, שאיכשהו מצליח להפוך לכוכב "roarball" (גרסה חייתית של כדורסל).

מי שאחראיים על הוויזואליה הצבעונית והתזזיתית הם אולפני סוני, שחזרו לעניינים בעשור האחרון בזכות סרטי "ממד העכביש" ו"ציידות השדים של הקיי פופ". בנוסף, אגדת ה-NBA סטף קרי, שהפך גם הוא לכוכב על בכדורסל, למרות שהוא מתנשא לגובה של 1.88 מטר בלבד, נמנה על מפיקי הסרט (ומדבב את אחת מדמויות המשנה), ובכך הוא מצטרף לחבורה אקסלוסיבית של ספורטאים פופולריים שזכו להיות חלק מלהיט הוליוודי לכל המשפחה (כדורסלנים נוספים שזכו לכבוד לאורך השנים כוללים את מייקל ג'ורדן, שאקיל או'ניל ולברון ג'יימס).

במרכז הסיפור אנו מוצאים את וויל (קיילב מק'לאפלין, לוקאס ב"דברים מוזרים"), עז יתום מאב שקורע את עצמו בעבודה כדי לעמוד בתשלומי שכר הדירה שלו. בשעות הפנאי המעטות שיש לו, הוא מתאמן על כישורי הכדורסל המרשימים שלו, ובלילות הוא מפנטז כיצד הוא כובש את הליגה ומככב על המגרש לצד אליליו.

מפה לשם, כמובן שוויל מקבל את ההזדמנות שלו להוכיח את ערכו, וזה קורה אחרי שסרטון ויראלי בכיכובו חורך את הרשת וצד את עינה של בעלת הקבוצה המקומית. הבוסית הערמומית מחליטה לצרף את גיבורנו לקבוצה ולהעניק לו צ'אנס (למרות שבעצם יש לה מניעים נסתרים לכך, כמובן), וגיבורנו אינו מאמין למזלו הטוב.

אלא שהדרך לפסגה רצופה בקשיים ובשלל מוסרי השכל שחוקים. החל מ"אל תפגוש את הגיבורים שלך" (כוכבת הקבוצה הנערצת מתנהגת לוויל בגסות ובזלזול), וכלה ב"Team Work Makes the Dream Work" (באמת כבר עברו כמעט חמש דקות מאז ששמעתי את המשפט הזה בפעם האחרונה).

כפי שאתם יכולים כבר להבין, למרות תנאי הפתיחה היחסית מבטיחים, "להעז בגדול" מתברר במהירות כסרט אנימציה גנרי ומפוהק שממחזר כל קלישאה אפשרית בדרך לסוף הצפוי והבלתי נמנע.

הסיפור נוסחתי וסתמי לחלוטין וכולל את כל הרכיבים הדרושים להרכבת סיפור שגרתי ונטול הפתעות על אנדרדוג (או אנדר-עז במקרה הזה). אם בכך אין די, הרי שהסרט גם מקפיד להיות דחוס בתוכן שיווקי (כרגיל אצל סוני), בבדיחות פלוצים, וברפרנסים בלתי פוסקים לרשתות חברתיות ולמכשירים סלולריים.

הדמויות החייתיות, מצדן, נראות ונשמעות ברובן כמו ריג'קטים שלא עברו את האודישן של "זוטרופוליס", ואף אחת מהן לא באמת מותירה חותם. בואו נאמר שאם עוד לא חציתם את גיל עשר, אני מניח שכל זה לא יפריע לכם כל כך. אבל אם כן, עדיף שתחפשו לכם סרט אחר לצפות בו.

הדבר היחיד ב"להעז בגדול" שמצליח לתפוס את העין במובן החיובי היא התפאורה היצירתית, שמשלבת בטבעיות בין נופים אורבניים לבין נופי ג'ונגל פראיים. מגרשי הכדורסל משתנים גם הם, בכל פעם בהתאם לקבוצה שמולה משחקים גיבורנו (מגרש אחד מעוצב בסגנון הר געש, מגרש אחר מעוצב בסגנון הקוטב הצפוני, וכיו"ב).

אך מעבר לכך, לא תמצאו כאן שום דבר חדש או מרגש או מעניין במיוחד. הפוסטר של הסרט אולי מפציר בצופים הצעירים "לחלום בגדול", אבל נראה שהיוצרים לא הפנימו את המסר של עצמם. חבל.

"להעז בגדול", ארה"ב 2026

ציון: 3 כוכבים