"בהצלחה, תהנו, אל תמותו": לא נהננו, גם לא מתנו, לפחות זה

על הנייר, קומדיית המד"ב הפרועה "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" נראתה מבטיחה מאוד. ז'אנר אהוב. שחקן ראשי (סם רוקוול) אהוב. שחקני משנה (מייקל פניה, ג'ונו טמפל, זאזי ביטס) שמקפידים להותיר רושם טוב. במאי (גור ורבינסקי) שמתהדר ברזומה מרשים ("שודדי הקאריביים", "הצילו, עכבר בבית" ו"רנגו", בין השאר). נושא (סכנות ה-AI) סופר עכשווי. מה כבר יכול להשתבש?

 ובכן, הכל, פחות או יותר. וזה גם קורה די מהר. למעשה, כמה דקות בלבד הספיקו לי כדי להבין שהסרט הזה ואני לא הולכים להיות חברים, וגם לא ידידים. למעשה, אם הסרט הזה היה בנאדם, והייתי קולט אותו צועד לקראתי ברחוב, הייתי חוצה את הכביש ועושה כאילו שאני לא מבחין בו. כן, עד כדי כך סלדתי מחברתו.

העלילה לא מאוד מסובכת (ולא מאוד מקורית). סם רוקוול מככב בתור "איש מהעתיד" שנכנס לדיינר הומה בלוס אנג'לס ומודיע לסועדים ההמומים שהעולם שלנו עומד להידפק לחלוטין בגלל תוכנת AI סוררת, ושהדרך היחידה להציל את האנושות היא להצטרף אליו ולהילחם חזרה. כמובן שבהתחלה כולם מסתכלים עליו כאילו שהוא מחופף לחלוטין, וכמובן שלוקח קצת זמן עד שהוא מצליח לשכנע כמה מהם לאזור אומץ ולקחת חלק במאבק על העתיד. אך בסוף הוא מצליח לגייס חופן חבר'ה שיבואו איתו.

תוך כדי, הסרט מתחיל לשלב פלאשבקים שמראים לנו כיצד אותם חבר'ה שהתנדבו מצאו את עצמם בדיינר באותו ערב. שניים מהמתנדבים שלנו, למשל, הם מורים בתיכון שתלמידיהם הפכו לזומבים בעקבות התמכרותם למכשירים הסלולריים שלהם. מתנדבת אחרת, לעומת זאת, היא אם חד-הורית שאיבדה את בנה באירוע ירי בבית ספר. מתנדבת נוספת היא היפסטרית צעירה עם תגובה אלרגית לטכנולוגיה, וכך הלאה.

העניין הוא שכל פלאשבק כזה משחק את עצמו על המסך כמו פרק בנאלי, בינוני ומשמים של "מראה שחורה". הפתעות לא תמצאו כאן, וגם לא הומור, שנינות או זכר לריאליזם. ה"מסרים" מובנים מאליהם, והאופן הבוטה שבו הם מועברים נעדר כל תחכום, דמיון או ניואנס. נגיד, "הכבלים הדיגיטליים שכובלים אותנו" הם ליטרלי כבלים דיגיטליים שכובלים את ידיהם של גיבורנו, וכך הלאה.

 למרבה הצער, סיפור המסגרת מתברר גם הוא עד מהרה כטוטאל לוס. רוקוול עושה כמיטב יכולתו להכניס קצת אנרגיה להתרחשויות ה"הזויות", אך התוצאה חסרת כל מומנטום, נטולת כל עניין ומלאה בחורים עלילתיים (שרק הולכים ומתרבים). החבורה שלנו מתקדמת אל עבר המטרה הלא לגמרי ברורה שלה בזחילה איטית (לא באמת, אבל ככה זה מרגיש), וההרפתקה הלכאורה מבדרת ומסעירה הופכת למטלה מתישה שממאנת להסתיים (זה אולי המקום לציין שהסרט נמשך למעלה משעתיים). איפה התנופה? איפה הכיף? הניחוש שלכם טוב כשלי.

בסופו של דבר, למרות השימוש התכוף במילה AI, "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" הוא גם לא סרט עכשווי בשום צורה. אין בו שום התייחסות לנושאים החמים של הרגע (די הגיוני, כשלוקחים בחשבון שהתסריט נכתב לפני כעשור), כל רכיביו לקוחים מסרטים אחרים, טובים יותר (כמו "12 קופים", "פישר קינג" ו-"ברזיל", של טרי גיליאם, "מטריקס", "שליחות קטלנית" ועוד), וה"מוזרות" היעני "מגניבה" שמקשטת כל פריים מתוכו עוררה אצלי את בדיוק אותה ההתנגדות שהתעוררה אצלי כאשר צפיתי לראשונה ב"הכל בכל מקום בבת אחת" (סרט נוסף שאמר את המובן מאליו בדרכים שגרמו לי לגלגל את העיניים בתיהמון ולחכות שייגמר כבר).

אם לא הייתם אומרים לי שגור ורבינסקי ביים את הסרט הזה, בחיים לא הייתי מנחש. לא כל הסרטים שוורבינסקי עשה בחייו היו טובים. לעזאזל, כמה מהם היו די גרועים אפילו. אבל אף אחד מהם לא היה כל כך סתמי ואפרורי כמו הנוכחי, ואף אחד מהם לא היה עשוי בצורה כל כך מסורבלת ולא מעניינת. לא היה לי מוצלח. לא נהניתי. לפחות לא מתתי תוך כדי הצפייה. גם אחד משלוש זה לא רע, אני מניח.

"בהצלחה, תהנו, אל תמותו", ארה"ב 2026

ציון: כוכב אחד