בשנים האחרונות, יותר ויותר סרטי אקשן מוצאים את עצמם מוגלים מאולמות הקולנוע לטובת שירותי הסטרימינג השונים. דוגמאות מן העת האחרונה כוללות את מותחן הפשע "המכה", בכיכובם של בן אפלק ומאט דיימון, שהפך ללהיט מכובד בנטפליקס, ואת קומדיית האקשן המטופשת "צוות ההרס", בכיכובם של ג'ייסון ממואה ודייב בטיסטיה, שרשמה לעצמה שיעורי צפייה נאים באמזון פריים.
בתוך כך, עדיין נותרו לנו שני כוכבי פעולה שמתעקשים להמשיך בענייניהם כרגיל, ושמסרבים להכיר במציאות ולבצע את המעבר למסך הקטן. שמו של הכוכב הראשון - טום קרוז - בוודאי לא יפתיע אף אחד. את שמו של הכוכב השני, לעומת זאת, יהיה לכם אולי קצת יותר קשה לנחש.
אני מדבר על ג'ייסון סטיית'ם, כמובן, גיבור האקשן בן ה-58 שמתקתק סרטים בקצב של לפחות שניים בשנה מזה למעלה משני עשורים. בשעה שכל עמיתיו לז'אנר כבר הספיקו לחתום על חוזים ארוכי טווח עם פלטפורמות הסטרימינג וניאותו להופיע בסרטים ובסדרות שונות, ידידנו הקירח והקשוח הוא האחרון שנותר נאמן לחוויה הקולנועית, ונראה שהפופולריות הגלובלית שלו עדיין מאפשרת לו להמשיך ולנהל את הקריירה שלו כאילו שהשנה היא 2013. בינתיים, זה עובד לא רע עבורו. שני סרטיו הקודמים, "הכוורן" ו"סוגר פינות", רשמו לעצמם רווחים נאים (ו"הכוורן 2" כבר נמצא בדרך).
מה שמביא אותנו לסרטו הנוכחי של סטיית'ם, "המגן". באופן אירוני, למרות שהוא מוקרן כרגע אך ורק בבתי הקולנוע, ולמרות שתקציב ההפקה שלו עמד על כ-50 מיליון דולר (כך על-פי הדיווחים, לפחות), דווקא מדובר בסרט עם ערכי הפקה טלוויזיוניים שנראה כאילו נעשה עם תקציב של סרט ישראלי. גם התוכן עצמו, למרבה הצער, אינו מתעלה לרמה גבוהה מדי. במילים אחרות, "משימה בלתי אפשרית" זה לא. וגם לא "סוסים איטיים".
סטיית'ם מגלם את מייסון, מתנקש מחונן בסגנון ג'ייסון בורן שהפנה עורף למפעיליו ב-MI6 ונעלם מהשטח לאחר שהתבקש לחסל אדם חף מפשע. כעת, שנים אחר כך, מייסון מסתתר על אי סקוטי מבודד, ומעביר את ימיו בשתיית וויסקי, בשיחות עם כלבו הנאמן, ובמשחקי שח אינסופיים שהוא משחק עם עצמו.
שגרתו המלנכולית והאפרורית של מייסון מתערערת באחת לאחר שהוא מציל יתומה צעירה בשם ג'סי מטביעה. פציעתה של הנערה המסכנה דורשת מגיבורנו לצאת ממחבואו כדי לקנות תרופות ותחבושות בבית המרקחת, ושם פרצופו נקלט באחת ממצלמות האבטחה הרבות שמוצבות באזור.
כמובן שהבוס הישן של מייסון (ביל ניי) נכנס להיסטריה כשהוא למד שהמתנקש האגדי שלו עדיין בחיים, וכמובן שהוא ממהר לשלוח יחידת עלית לאי הסקוטי המבודד כדי שתחסל אותו ואת הנערה התמימה שנמצאת איתו באופן מיידי.
מייסון, מצדו, לוקח את ג'סי תחת כנפו ונמלט - אבל לא לפני שהוא הורג את כל חברי יחידת העלית, בזה אחר זה. מפעם לפעם הוא נתקל במתנקש הקטלני והעיקש שדולק בעקבותיהם. מפעם לפעם אנחנו גם זוכים לראות כיצד הדברים מתנהלים במפקדה של שירותי הביון הבריטיים, שם מנסה הבוסית החדשה של הארגון (נעמי אקי) להבין מי זה לעזאזל המייסון הזה, ומה לעזאזל זומם הבוס הישן.
כפי שכבר יכולתם להבין, אין ב"המגן" שום דבר שלא ראיתם בעבר, וקנה המידה המצומצם שלו גם מגביל את אפשרויותיו באופן ניכר. למעט הגראנד פינאלה של הסרט, שמתרחשת במועדון לילה הומה (ושמתאמצת מאוד לשכפל את הווייב של "ג'ון וויק"), כמעט ואין כאן סצינות עם ניצבים, ורוב האקשן מוגבל ללוקיישנים מבודדים ולא מאוד מלהיבים (כמו דרך עפר באמצע שום מקום, או סלון של בית, למשל).
האווירה האינטימית והקצב האיטי דווקא הולמים את חצי השעה הראשונה של הסרט, ומאפשרים לסתייט'ם לדגמן את מצב הרוח האקזיסטנציאליסטי והזעוף שלו. בנוסף, מערכת היחסים הלא שגרתית שהוא הולך ומפתח עם ג'סי (בודי ריי ברת'נך המצוינת, שמופיעה בימים אלה גם ב"המנט", בתור הבת הבכורה של וויליאם שייקספיר), מניבה כמה רגעים שקטים ויפים, מובילה להתרככותו הבלתי נמנעת, ועשויה להזכיר לצופים את מערכת היחסים שעמדה במרכז "קוד שמור" ("Safe"), אחד מסרטיו הטובים ביותר של גיבורנו (גם שם סתייט'ם מצא את עצמו מגן על ילדה).
עם זאת, הסצינות שמציגות את מה שמתרחש במרכזי העצבים של MI6 מתקשות מאוד לשכנע, והן בעיקר נראות כמו העתק דהוי ומביך של סצינות שאנחנו מכירים מסרטים מושקעים ואיכותיים יותר (כמו סרטי ג'ייסון בורן, לדוגמה). במקום חדר ענק עם מאות מסכים ועשרות סוכנים, כאן אנו מקבלים חדר פצפון עם שלושה-ארבעה מסכים וסוכנת אחת, שיושבת ומתחקה אחר כל תנועה של מייסון. מנגד, הבוס הישן של מייסון יושב לבד מול המחשב האישי שלו, ומנהל את העניינים הכי סודיים בממלכה הבריטית מבלי שאף אחד ישים לב לכך במשך רוב רובו של הסרט. לא צריך להיות ג'קסון לאמב כדי להבין שהדברים לא עובדים כך במציאות.
אמנם אין כאן יותר מדי אקשן, בטח שלא יחסית לסרט שאמור להיות סרט פעולה, אבל העובדה שבמאי הסרט, ריק רומן וו, היה פעלולן לפני שעשה הסבה מקצועית, בהחלט ניכרת. מרדפי המכוניות אינם פורצי דרך בשום צורה, אך הם בהחלט עושים את עבודתם ביעילות ובמיומנות, וכך גם המפגש החטוף (אך הכאוב) בין מייסון לבין המתנקש העיקש שדולק אחריו.
אם תוסיפו לאלה את סצינות הפתיחה האווירתיות של "המגן", כבר תקבלו אקשיונר סוג ב' שהוא שני-שליש סביר. אבל כל סצינה שבה סטיית'ם אינו מופיע על המסך היא סצינה מבוזבזת, וכל סצינה שבה אנו קופצים למשרדי שירות הביון הבריטי היא סצינה מזעזעת. כבר ראינו סרטים טובים יותר של ג'ייסון סטיית'ם. כבר ראינו סרטים רעים יותר של ג'ייסון סטיית'ם. אבל אם להיות כן, לא זכור לי עוד סרט בכיכובו שסבל מחוסר האחידות ומחוסר היציבות שמהם סובל "המגן". חבל. דווקא היה פוטנציאל.
"המגן", בריטניה 2026
ציון: 2.5 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו