תנו לסרט הזה שעה - ואתם עוד תחשבו עליו הרבה אחר כך

בדומה לגיבורה המופנמת והחביבה שעומדת במרכזו, גם "הקיץ ההוא בפריז" הוא סרט שנחבא אל הכלים. השם שהוענק לו נדוש וחסר ייחוד, קנה המידה שלו צנוע מאוד, והדרמה שמתרחשת במהלכו מתרחשת בווליום נמוך ולא תגרום לדופק שלכם להאיץ.

ובכל זאת, אם תבחרו להעניק לה שעה מזמנכם, אתם עשויים להיות מופתעים לגלות שיצירת הביכורים העדינה והיפה הזאת, שאותה כתבה וביימה ולנטין קאדיק, בכל זאת אוצרת בתוכה כמה וכמה רגעים קולנועיים קסומים ונוגעים ללב.

סיפורנו הקטנטן מתרחש בקיץ 2024, על רקע אירועי אולימפיאדת פריז, ומלווה את בלנדין (בלנדין מאדק), אישה גמלונית כבת שלושים שמגיעה לעיר ההומה בגפה על-מנת לצפות בשחיינית האהובה עליה בפעולה. לרוע מזלה, הסדרנים הגסים וחסרי הסבלנות אינם מכניסים אותה לאולם שבו מתקיימות התחרויות (מכיוון שהכניסה אסורה עם תיקי גב גדולים), וגם באכסניית הנוער הצפופה והרועשת שבה בלנדין לנה מתעוררות בעיות לא צפויות.

למרות תנאי הפתיחה הלא מבטיחים, בלנדין מחליטה להישאר בעיר בכל זאת, ולא לשוב הביתה לנורמנדי. היא יוזמת מפגש עם ג'ולי (אינדיה הייר), אחותה למחצה שאותה לא ראתה מזה עשור, ומתוודעת לראשונה לאחיינית הצעירה שלה.

בין לבין, בלנדין משוטטת לבדה בעיר הפוטוגנית, סופגת את האווירה החגיגית, נחשפת לפעילים חברתיים שמוחים על כך שדרי הרחוב של פריז "פונו" מהשטח לטובת החגיגה האולימפית, ומתמודדת עם מחשבותיה ועם רגשותיה, שהולכים ומתבהרים ככל שהסרט נמשך.

בלנדין, שמגולמת בצורה מאופקת ומעוררת הזדהות בידי מאדק הנהדרת, היא לא מסוג הדמויות שבדרך כלל זוכות לעמוד במרכזו של סרט, וגם כשהיא מוקפת בהמוני אנשים, היא מתקשה להשתלב ולהתמזג. הכישורים החברתיים שלה לוקים בחסר, ומכל האנשים שעמם היא משוחחת, נראה שהכי נוח לה לדבר עם האחיינית שלה.

השהות החטופה של בלנדין בפריז אמנם אינה הולכת על-פי התוכניות המקוריות, ובשלב מסוים היא גם מוצאת את עצמה נמשכת אל תוך הדינמיקה המשפחתית הקלוקלת של אחותה. אך המזג הנוח שלה כן מאפשר לה להישאר חיובית גם כשהדברים קצת משתבשים, ולמרבה השמחה, התסריט אינו מתעקש לסבך אותה בצרות גדולות ו/או מלאכותיות מדי.

מה שנותר לנו, אם כן, הוא סרט פצפון, אנושי ומלא רגישות שמציב את ההמולה העירונית אל מול הבדידות האנושית, ושמפליא לייצר רגעים קטנים של חסד ונדיבות – גם עבור הגיבורה הנדירה שלו, וגם עבור צופיו.

לכאורה לא קורה כאן הרבה. אך אם תאמצו טיפה את העיניים, ותפתחו טיפה את הלב, תוכלו לראות שזה לא לגמרי מדויק. בלנדין מקפידה שלא למשוך תשומת לב לעצמה, וכך גם הסרט עליה. אך כשיעלו האורות באולם, סביר להניח שעוד תחשבו עליה, על חייה, ועל חופשתה החטופה בפריז. מים שקטים חודרים עמוק. גם בלנדין.

"הקיץ ההוא בפריז", צרפת 2025

ציון: 3.5 כוכבים