הסרט הזה הופך את המרוץ לאוסקר לצמוד מאי פעם

האם פול מסקל אוהב לגרום לנו לבכות? בהחלט נראה כך. השחקן האירי המצוין פרץ לחיינו ב־2022 עם "אחרי השמש", דרמת התבגרות זעירה ומרסקת לב שבמרכזה אב שיוצא לחופשה עם בתו בת ה־11. לפני שנתיים הוא כיכב לצד אנדרו סקוט ב"כולנו זרים", סרט מאוד עצוב על זיכרון ועל אובדן שהותיר את כל מי שצפה בו עם עיניים אדומות ונפוחות מבכי.

כעת, מסקל (29) חוזר אלינו עם "המנט", של התסריטאית־במאית זוכת האוסקר קלואי ז'או ("ארץ נוודים"), שמבטיח להיות הסרט שיגרום לכם להזיל הכי הרבה דמעות השנה.

"אמנות אמורה לגרום לנו להרגיש דברים, לא?" שואל מסקל רטורית במהלך שיחת זום ארוכה ונינוחה עם עיתונאים לרגל יציאת הסרט "המנט" למסכים. "יש משהו יפהפה בקונספט הזה של לגרום לאנשים להרגיש דברים. זו העבודה שלי, ואני מאוד אוהב אותה".

"אף שבמובן הרחב אפשר להגיד שאני 'השחקן שגורם לאנשים לבכות'", הוא ממשיך, "הייתי דווקא טוען שהדמויות שאני מגלם ב'אחרי השמש', ב'כולנו זרים' וב'המנט' מאוד שונות זו מזו, ושמדובר בתפקידים שונים לחלוטין. כל אחת מהן אולי עשויה לגרום לקהל לבכות ברגעים מסוימים, אבל הדבר היחיד שמשותף לשלושתן הוא שהקהל מרגיש משהו כתוצאה מהעבודה שאני עושה על המסך. וזה גורם לי להרגיש גאווה רבה, כי בכלל לא קל לגרום לדבר כזה לקרות".

"המנט", שמבוסס על הרומן המצליח של מגי או'פרל מ־2020, עוסק בחיי המשפחה של וויליאם שייקספיר, תוך התמקדות ברעייתו, אגנס, שמגולמת בידי ג'סי באקלי.

הסרט מציג את ההתאהבות של השניים ומלווה אותם כשהם מקימים בית משותף, ומאוחר יותר גם חוקר את האופן שבו מותו הטרגי של בנם הצעיר, המנט, השפיע על כתיבתו של "המלט", המחזה המפורסם ביותר של שייקספיר, וזה שזכה להכי הרבה ניתוחים ופרשנויות.

"המנט" כבר הספיק לקטוף את פרס הסרט הדרמטי הטוב ביותר ואת פרס השחקנית הטובה ביותר בטקס פרסי גלובוס הזהב לפני שבועיים, ואתם יכולים להיות בטוחים שהוא גם יקבל הרבה מועמדויות לאוסקרים.

"יש מעט מאוד דברים שאנחנו יודעים על שייקספיר", אומר מסקל. "בין השאר, אנחנו יודעים שהיה לו בן בשם המנט שנפטר, ואנחנו יודעים ששנתיים לאחר מותו של המנט, שייקספיר כתב מחזה בשם 'המלט'. לא יכול להיות שזה צירוף מקרים, נכון?"

איך עבדת עם ג'סי באקלי על הסצנות המשותפות שלכם? עד כמה הדברים היו מתוכננים לפני שהתחלתם לצלם?

"לא דיברנו יותר מדי על הדברים לפני שצילמנו. קלואי לא ממש מאמינה בחזרות. אני חושב שהרבה יותר עניין אותה למצוא ולגלות את הסצנות בתוך הרגע. לפעמים היתה הרגשה כאילו אנחנו מאלתרים. בתור שחקן אני צריך להכיר את הדמות שלי, אבל אני לא בהכרח צריך לדעת מראש איך הסצנות עומדות להיראות".

"הופעה שעוד ידברו בה"

כאמור, בניגוד לסרטים קודמים שעסקו במחזאי האיקוני, שייקספיר אינו הגיבור של "המנט". למעשה, במשך רוב־רובו של הסרט הוא כלל אינו מוזכר בשמו, והוא גם נעדר לחלוטין מחלקיו הדרמטיים ביותר של הסיפור.

"בספר של מגי או'פרל בכלל לא קוראים לו וויליאם שייקספיר", מסביר מסקל. "בתחילת הספר הוא מכונה 'המורה ללטינית', ואחר כך הוא מכונה 'הבעל' או 'וויל'. הוא בעצם הבעל של הדמות הראשית בסיפור, שהיא אגנס.

"בזמן שהדמות שלי מתאבלת בשתיקה, קלואי רצתה שאגנס תהיה כמו הר געש של רגש מתפרץ, והתפקיד שלי היה לנסות להכיל אותה. ג'סי עושה עבודה מדהימה בסרט. זו לא רק הופעת השנה. זו הופעה שעוד ידברו עליה רבות".

גם אם תצליחו לעצור את הדמעות בסצנות הטרגיות של "המנט", סופו של הסרט - שעוסק בכוחה המאחה של האמנות וביכולתה להביע רגשות שאינם ניתנים להבעה בדרך אחרת – צפוי לשבור אתכם סופית. מסקל בהחלט יכול להזדהות עם המסר שמועבר בסצנת הסיום.

"אמנות היא הדת שלי", הוא אומר, "ואני חושב שהיא יכולה לספק גאולה. זה קרה לי כמה פעמים בחיי. אית'ן הוק אמר פעם בראיון שגם אנשים שבדרך כלל לא ממש מתעניינים באמנות, ירקדו לצלילי שיר אהוב בחתונה, או ידקלמו פואמה בהלוויה. וזו הסיבה שאמנות היא דבר כל כך חשוב. ברגעי משבר קיצוניים, וברגעים של אושר גדול, היא מאפשרת לנו לתקשר".