"הסוכן החשאי" הוא סרט חמקמק, מתעתע ודי מופתי. הוא עמוק ועשיר כמו רומן עב כרס; הוא עוסק בנושאים "גדולים" כמו זיכרון, זהות, מעמד ויחסי אבות ובנים; והוא מכיל רבדים ושכבות שניתנים לקילוף ושיאפשרו לכם לדבר עליו במשך שעות.
החידתיות של "הסוכן החשאי" מתחילה בשמו, שמעניק את הרושם שניצב לפנינו מותחן ריגול (לא ממש), וממשיכה במבנה הלא שגרתי שלו, שנסמך על תחבולות תסריטאיות מורכבות שמבוצעות ביד אמן. על מה הסרט הזה בדיוק? ייקח לכם כמעט שעה וחצי (מתוך שעתיים וארבעים) כדי להתחיל להבין. אבל אל פחד. הדרך לרגע שבו כל הקלפים יונחו סוף סוף על השולחן מתמידה להיות מענגת, מפתיעה ומלאת צ'ופרים קולנועיים נדירים.
סיפורנו מתרחש בעיר רסיפה שבברזיל, ב-1977, ואנחנו נמצאים לקראת סוף שלטון הדיקטטורה הצבאית במדינה - מה שמכונה "תקופה של שובבות גדולה" בכתובית שפותחת את הסרט. ואגנר מורה הנפלא ("נרקוס") מככב בתור ארמנדו, מתנגד משטר שמסתתר תחת זהות בדויה בשעה שהוא מחכה לשעת כושר כדי להימלט מהמדינה יחד עם בנו הצעיר, פרננדו. מי הוא ארמנדו? מה הוא עשה? למה הוא צריך להימלט? חכו בסבלנות ותגלו את הכל. בינתיים, שבו לאחור ותנו לתסריטאי-במאי קלבר מנדונסה פיליו לעבוד.
כבר בסצינת הפתיחה (הארוכה ומורטת העצבים) מתקבלת ההבנה שאנחנו נמצאים בידיו של קולנוען שיודע בדיוק, אבל בדיוק, מה הוא עושה. פיליו מנגן על הצופים כמו על כלי נגינה. הוא מגביר ומוריד את מפלס המתח כרצונו, ומייצר תחושה חזקה של אי נחת (העובדה שהסיפור מתרחש במהלך שבוע הקרנבל מוסיפה שכבה כאוטית נוספת להתרחשויות).
הטריק הזה יחזור שוב ושוב במהלך הסרט וידגיש עד כמה העניינים לא יציבים ולא צפויים עבור גיבורנו (ועבור יתר הפליטים הפוליטיים שמסתתרים יחד איתו), ועד כמה המצב יכול להפוך למסוכן ברגע רנדומלי אחד.
בשעה שארמנדו מחכה לעיתוי המתאים לברוח, הוא מתגורר בקומפלקס דירות שמנוהל בידי קשישה מקסימה וידידותית שמעשנת בשרשרת (השחקנית הלא מקצועית טניה מריה), עובד בארכיון המקומי, ומתוודע לשורה ארוכה של טיפוסים מקומיים צבעוניים, שכוללים חייט יהודי-גרמני שהגיע לברזיל אחרי השואה.
במקביל, אנו פוגשים גם במפקד משטרה מושחת ובשני בניו, שמשרתים תחתיו, בשני מתנקשים – אב ובנו המאומץ – שמסתובבים ומחסלים אנשים ביעליות מצמררת, ובמר אלכסנדר (קרלוס פרנסיסקו), חמו של ארמנדו שמנהל בית קולנוע מקומי (ושמגדל את נכדו פרננדו, בזמן שארמנדו נאלץ לשהות במחתרת).
באופן מבריק, גם הסרטים שמוצגים בבית קולנוע הנ"ל – אסופה מכובדת ביותר שכוללת להיטים מהתקופה כמו "מלתעות" ו-"אות משמיים" – מתמזגים אל תוך העלילה ומזינים אותה בדרכים מקוריות ומבריקות.
כפי שניתן להבין, הקנבס שעליו עובד פיליו עצום בגודלו וגדוש בדמויות, בפרטים, בריחות ובצלילים. הסגנון הסבלני שלו נסמך על טקטיקות תיעודיות, על עבודת תחקיר מעמיקה ועל זכרונות מילדותו, ואלה מאפשרים לו להפיח נשמה בעיר ובאנשים שמאכלסים אותה.
זהו לא סתם עוד סרט תקופתי שעוסק בשחזור. העבודה שפיליו עושה כאן רצינית הרבה יותר. כל פריים מלא בתנועה ובצבע; בלכלוך ובזיעה; בארוטיקה ובמוות; בסקס ובאלימות. כל סצינה היא עוד חתיכה מהפאזל רב החלקים שהולך ונבנה לנגד עינינו באיטיות.
"הסוכן החשאי" הוא אחד הסרטים המהוללים ביותר שיצאו לאקרנים בשנה החולפת. הוא קטף שני פרסים בפסטיבל קאן, הוא זכה בשני פרסי גלובוס הזהב, והוא צפוי לעשות חיל גם בטקס האוסקר הקרוב. להגיד שהוא ראוי לפרסים שמוענקים לו זה אנדרסטייטמנט.
ואגנר מורה עושה עבודה מרהיבה ומאוד לא ראוותנית בתפקיד קשה ומורכב שדורש ממנו לעשות הרבה עם מעט. הוא עומד במשימה בגבורה, ואף מקנח בסצינה יפהפייה שמאירה את הסרט כולו באור חדש. צוות השחקנים שמקיף אותו, מצדו, אינו מנגן אפילו תו מזוייף אחד.
סופו של הסרט הקפיץ לי לראש את "ארץ קשוחה" ("No Country for Old Men"), של האחים כהן. חלקים אחרים מתוכו גרמו לי לחשוב על "תקופת השובבות הגדולה" שבה שרויה כעת מדינת ישראל (כמו גם מדינות נוספות ברחבי הגלובוס). הוא נמשך שעתיים וארבעים דקות, אבל לא תרצו שהוא יסתיים. כפי שכתבתי בתחילת הביקורת, "הסוכן החשאי" הוא לא סתם סרט טוב. הוא יצירת מופת.
"הסוכן החשאי", ברזיל 2025
ציון: 5 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו