בעשור הקודם, הבמאי פול פייג התמחה בקומדיות נשיות גסות ופרועות כמו "מסיבת רווקות", "עצבניות אש" ו"מרגלת". בעשור הנוכחי, בעקבות דחיקתו של הז'אנר הקומי מאולמות הקולנוע (והמעבר שלו לפלטפורמות הסטרימינג), פייג נאלץ לעשות הסבה מקצועית ולעבור לעולמות המתח והמלודרמה - תחילה עם "בקשה מסתורית" (2018) וסרט ההמשך שלו, "עוד בקשה מסתורית" (2025) - וכעת גם עם "עוזרת הבית", מותחן פסיכולוגי סקסי שמבוסס על רב המכר ההיסטרי של הסופרת פרידה מקפאדן.
למרות ש"עוזרת הבית" אינו קומדיה בהגדרתו, העובדה שפייג נודע בתור במאי של סרטים מצחיקים (ופמיניסטיים) רלוונטית מאוד לעניינו. הוא ניגש לסיפור השערורייתי, המופרך והקלישאתי שחיברה מקפאדן עם זיק ממזרי בעיניים, ומהרגע הראשון ניתן להרגיש שהוא יודע בדיוק מה מצופה ממנו לעשות.
בניגוד למותחנים קולנועיים "איכותיים" המבוססים על רבי מכר - כמו "נעלמת", למשל - בידיו המיומנות של פייג, "עוזרת הבית" הופך לסרט מוגזם, מצחיק ומאוד כייפי שמשתמש בטראשיות שלו כיתרון. דמיינו שילוב בין "חמישים גוונים של אפור", לספר של קולין הובר (מחברת "איתנו זה נגמר"), לסרט בסדרת "המסור", ותתחילו אולי להבין מה צפוי לכם כאן.
הכוכבת הלוהטת סידני סוויני מככבת בתור מילי, אישה צעירה עם עבר מסתורי שנשכרת לעבוד כעוזרת בית אצל משפחה אמידה ומושלמת למראה. הבעל החתיך אנדרו (ברנדון סקלנאר) הוא מיליונר היי-טק מחוייט ולא מגולח שנראה כמו קווטרבק של קבוצת פוטבול. אשתו המטופחת נינה (אמנדה סייפריד), מצדה, אינה נראית כמו טיפוס יציב במיוחד. היא אמנם מקבלת את פניה של מילי בחיוך, אך עד מהרה היא מתהפכת עליה ומתחילה להתעלל בה בדרכים מגוונות, ועושה רושם שגם לנינה יש כמה סודות משל עצמה.
מי שמשלימים את החבילה המשפחתית הם סיסי בת ה-7, בתם המעצבנת והמפונקת של אנדרו ונינה, שנוטה לפלוט שברי משפטים קריפטיים ומטרידים (כמו "לשתות מיץ זו זכות"), והגנן האיטלקי (מישל מורונה), שתמיד שורץ בסביבה מסיבה כלשהי, ושנוהג לצוץ בפתאומיות משעשעת ולהגיד למילי דברים כמו "את לא אמורה להיות פה" בטון מאיים. נסו לא לצחוק כשדמותו מופיעה לפתע. זה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע.
"עוזרת הבית" אינו לוקח את עצמו ברצינות לרגע, וכל הכבוד לו על כך. סייפריד, שהציגה את יכולותיה הדרמטיות-קומיות המגוונות בסרטים כמו "ילדות רעות" ובסדרות כמו "טווין פיקס: החזרה", מגישה הופעה וירטואוזית ומענגת בתור הרעיה המטורללת. היא סוחטת צחוקים כבר בשניותיה הראשונות על המסך, ותצוגת המשחק שלה רק הולכת והופכת לעוד יותר ועוד יותר קיצונית ככל שנוקפות הדקות. היא לא מגבירה ל-11. היא מגבירה ל-111.
סוויני, מצדה, עושה עבודה מצוינת גם היא בתפקיד סטרייטי שבעיקר דורש ממנה לשמור על ארשת פנים רצינית ו/או מודאגת. לפחות בשלב הראשון של הסרט.
כמו שאתם יכולים לנחש, העוינות הלא מוסברת של נינה כלפי מילי תגרום למילי ליפול היישר אל תוך זרועותיו החסונות של אנדרו, שמצדו נתפס כ"קדוש לוהט" בידי יתר האמהות בשכונה, וזאת בשל יכולתו לספוג ולהכיל את התקפי הזעם הלא רציונליים של רעייתו. אך מה יקרה כאשר נינה תגלה שבעלה מתפרפר עם העוזרת? את זה יהיה לכם קצת יותר קשה לנחש (בהנחה שלא קראתם את הספר, כמובן).
למרבה השמחה, במערכה השלישית של "עוזרת הבית" הדברים יורדים מהפסים באופן סופי ומוחלט. פייג שולף את השטיח מתחת לרגלי הצופים, משלב פלאשבקים שמגוללים את סיפורי המוצא של הדמויות הראשיות, והטוויסטים מתחילים להיערם זה על גבי זה.
תוך כדי, התסריט גם נוגע בנושאים פופולריים כמו גבריות רעילה וכוח נשי, ומזכיר שרוב תושבי ארצות הברית אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש ביטוח בריאות.
"עוזרת הבית" הוא תרופת-נגד מצוינת לסרטים הכבדים והרציניים שמשתלטים על האולמות לקראת עונת הפרסים. הוא גם מהווה תזכורת נהדרת לכך שגם טראש צריך לדעת לעשות. נהניתי מאוד.
"עוזרת הבית", ארה"ב 2025
ציון: 3.5 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו