"מצפים מאיתנו לבדר ולדבר בשם השלטון"

עם תפקידים בלתי נשכחים בסרטים כמו "אחד משלנו", "החיים על-פי אגפא" ו"חסד מופלא", ניתן לומר ששרון אלכסנדר (63) כבר זכה לקחת חלק בכמה וכמה יצירות קולנועיות ששייכות לקאנון הישראלי. לרשימה המכובדת הנ"ל אלכסנדר מבקש להוסיף כעת גם את "כן!", סרטו החדש והמדובר של התסריטאי-במאי נדב לפיד ("השוטר", "הגננת"), שעולה היום לאקרנים בישראל.

"עשיתי סרטים רבים, ולמזלי גם יצא שכמה מתוכם היו סרטים חשובים", הוא אומר. "אין ספק ש'כן!' שייך לקבוצה הזאת. זו גאווה וזכות להיות חלק ממנו. יצאתי מהקרנת הבכורה בפסטיבל ירושלים בשוק טוטאלי. הסרט הזה מכניס את כל מי שצופה בו להלם. הוא קשה מאוד לצפייה, אבל הוא חזק ומרתק לכל אורכו. לא יכולתי להוריד את העיניים ממה שקורה על המסך. לא יכולתי להאמין למה שאני רואה".

כשחזרת הביתה אחרי הפרמיירה אף הגדלת לעשות וכתבת פוסט נרגש בפייסבוק שבו השווית את "כן!" ל"החיים על-פי אגפא", של אסי דיין, שבו השתתפת כמובן.

 "נכון. זה הדבר הראשון שעלה לי לראש. שני הסרטים מתעסקים בנושאים חברתיים-פוליטיים. שניהם חתרניים, כל אחד לתקופתו. יותר משהם מבטאים איזושהי אמירה פוליטית קוהרנטית, אני מרגיש ששניהם מבטאים את התת-מודע של מי שיצר אותם. שניהם מקיאים את המציאות על המסך בצורה כזאת שכבר אי אפשר להכיל את זה יותר. שניהם סרטים שמשמידים את מה שהיה קודם ויוצרים מציאות חדשה, גם מבחינה סגנונית וגם מבחינת השבירה של מוסכמות קולנועיות. שניהם אלימים וברוטליים, ובשניהם יש גם זעקת כאב אדירה שפורצת מתוכם.

"אבל 'כן!' זה 'אגפא' על סטרואידים", מוסיף אלכסנדר אחרי רגע. "הוא מעדכן אותו ל-2025 וגורם לו להיראות כמו 'צלילי המוזיקה'".

היחצן של הרמטכ"ל

"כן!" מתרחש אחרי ה-7 באוקטובר ומביא את סיפורו של י' (אריאל ברונז), מוזיקאי ג'אז מרושש שמחליט למכור את ערכיו ואת כשרונו ולהפוך למעין "ליצן חצר" עבור נציגי ההון והשלטון. העניינים מסתבכים כאשר מיליארדר מסתורי מבקש מ-י' להלחין המנון לאומי חדש עבור מדינת ישראל. מי שיוצר את החיבור בין י' לבין המיליארדר הוא פרסומאי מפוקפק בשם אבינועם, שמגולם בידי אלכסנדר.

"אבינועם הוא אדם שהמלחמה עשתה לו טוב", הוא מספר. "הוא הפך ליח"צן של הרמטכ"ל והתחבר למיליארדר שהוא סוג של סוחר נשק. הוא הרוויח מה-7 באוקטובר ומכל מה שקרה אחר כך, והוא די חוגג את זה. בין השאר, אבינועם גם אחראי להביא אמנים כדי שיעשו שמח על היאכטה של המיליארדר. אז הוא מביא את י' ואת בת הזוג שלו, שהיא רקדנית, ו-י' בעצם נכנע לחלוטין ומחליט להגיד 'כן' לכל הצעה שהוא מקבל. הוא מוותר על כל העקרונות האמנותיים והמוסריים שלו ועושה כל מה שצריך כדי להתפרנס וכדי להתחבר למוקדי הכוח".

זה נשמע מאוד דומה למה ששר התרבות ניסה לגרום לקולנוענים המקומיים לעשות השבוע עם הטקס הממלכתי שהוא ארגן: לכופף אותם ולגרום להם להגיד 'כן'.

"נכון, אנחנו נמצאים כרגע במצב שמאוד מזכיר את מה שקורה בסרט, והנושא הזה מאוד רלוונטי עכשיו. יש קצת בלבול באיך שאנשים תופסים את התפקיד של האמן בחברה. אמן לא אמור להיות שופר תעמולתי והוא לא אמור לשקף את עקרונות השלטון. אני חושב שחלק גדול מהאמנים בארץ עוברים התעללות בידי הממסד, בזה שבעצם מצפים מהם שיהיו משהו שהם לא; בזה שמצפים מהם לספק בידור להמונים ולדבר בשם השלטון. זה סותר את המהות העמוקה ביותר של התחום שלנו. לחיות במציאות כזאת זה בעצם לחיות במצב של התעללות. זה להכריח אותנו לעשות משהו שאנחנו לא אמורים לעשות. זה לא התפקיד שלנו. אבל אז באה דמות כמו י' שבעצם אומרת 'אה, אז ככה זה? מתעללים בי? אז אני אלך עם זה עד הסוף'.

"אני לא רוצה להישמע כאילו שאני מתבכיין", ממשיך אלכסנדר, "אבל אם מסתכלים על השנים האחרונות, השכר שלנו כשחקנים ירד ב-40-50 אחוז. לא רק בפרינג'. גם בתאטראות הרפרטואריים. ואת המשבר בקולנוע אנחנו רואים עכשיו. אנחנו רואים בדיוק מה קורה. יצרו פילוג פנימי. אף אחד לא יודע מה לעשות ומה להחליט. אנחנו מקבלים החלטות על-פי 'מה פחות גרוע'. וכמו שעושים את זה לתאטרון ולקולנוע, רוצים לעשות את זה גם לטלוויזיה ולרדיו. אז מהבחינה הזאת, הסרט באמת קלט את מה שהולך לקרות. אבל אי אפשר לסתום לנו את הפה. זה לא יילך. אתה מבין מה אני אומר? זה התפקיד שלנו. זה כמו שהתפקיד של השמרן הוא לשמור על מה שיש. זה גם תפקיד חשוב. שמרנות זה לא בהכרח דבר רע. יש דברים שצריך לשמור עליהם. אבל באמנות, הערכים החשובים ביותר, אלה שאי אפשר בלעדיהם, קשורים לפריצת גבולות, לחדשנות וליצירה של שפות חדשות ואמירות חדשות. על הדברים האלה אי אפשר לוותר".

אוקיי. אבל אם יפסיקו לתת תקציבים לאמנים שעושים אמנות ביקורתית ולא בהכרח נעימה לצפייה, אי אפשר יהיה להמשיך לעשות את הדברים האלה.

"נכון. י' זו דוגמה למה שיכול לקרות, וזה באמת גם קצת מה שקורה עכשיו. זו האזהרה של הסרט, וזו השאלה שהוא שואל: האם אתם רוצים לחיות בחברה שבה יוצרים אמנות בצורה חופשית, או שאתם רוצים לחיות בחברה שבה יש רק אמנים כמו י'?".

זהו סרט כל כך פרוע וקיצוני ודקדנטי - כל הדברים המטורפים שקורים על המסך באמת היו כלולים בתסריט שקראת? או שהיו גם דברים שאולתרו על הסט תוך כדי הצילומים?

"נדב נתן לנו חופש מסוים ברמת הביצוע, אבל לא ברמה הטקסטואלית. ברמה הטקסטואלית הוא היה מאוד-מאוד מדויק. היו אולי אלתורים ושינויים קטנים. נגיד, בסרט הדמות שלי מעשנת סיגריית וייפ כזאת – נדב ראה שאני מעשן אותה לפני שהתחלנו לצלם, ואמר לי להכניס אותה לסרט. דברים כאלה".

אז נניח, בתסריט שקראת באמת היה כתוב שאתה הולך לחשוף את הישבן שלך? 

"זה לא אני! זה לא התחת שלי! הגיע הזמן להבהיר את זה, ואני אשמח אם תוכל להתייחס לעניין בצורה ברורה, כי כמה וכמה אנשים כבר דיברו איתי על זה וחושבים שזה התחת שלי. זה לא!".

באמת? כי ראיתי את הסרט פעמיים והייתי בטוח...

"זו לא הדמות שלי בכלל! אני גם לא הייתי מסכים לעשות את זה. יש גבול. אם זה היה תחת יפה, אז אולי עוד הייתי מתפתה להגיד שזה אני. אבל זה ממש לא המצב".

איך אתה חושב שהקהל הישראלי יגיב לסרט?

"שאלה טובה. קשה מאוד לדעת. יהיו כאלה שהסרט ירגיז אותם. יהיו אנשים שמאוד יאהבו אותו. תלוי דרך איזו עדשה יסתכלו עליו. אם לחזור רגע ל'אגפא', אחרי שהוא יצא נסעתי לפסטיבל קולנוע יהודי בוושינגטון. אחרי ההקרנה הייתה שיחה, והיה כעס גדול באולם. אנשים שאלו אותי איך אנחנו מרשים לעצמנו להציג את ישראל בעולם ככה. ואני אמרתי להם 'תקשיבו, זה לא סרט תעמולה. זה סרט של אמן שבא ושפך את הקרביים שלו על המסך. הוא לא משרת שום אג'נדה פוליטית, והוא גם לא אמור'. אז אותו הדבר לגבי 'כן!'.

"'כן!' הוא סרט בלתי נסבל על מציאות בלתי נסבלת. אבל הוא לא סרט אנטי-ישראלי. הוא לא חד-צדדי. הוא לא שופט צד כזה או אחר בתוך המציאות הזאת. הוא מראה שכולנו קורבנות בתוך הסיטואציה שנוצרה. הוא מביע כאב וזעם ותחושה של אובדן דרך בממדים תנ"כיים ואפיים, והדבר יוצר אפקט מאוד חזק. אז אין לי מושג איך הסרט יתקבל פה. אבל אני כן חושב שמאוד חשוב שאנשים יצפו בו".