יפה וסוערת: פרידה מהשחקנית בריז'יט בארדו

כוכבת הקולנוע הצרפתייה האגדית בריז'יט בארדו, שהטריפה את העולם בשנות החמישים והשישים, הלכה לעולמה בגיל 91. בארדו החלה את דרכה בעולם הדוגמנות כבר בגיל 15, ומשם התגלגלה עד מהרה להשתתפות בסרטים, לעיתים קרובות בלבוש מינימלי.

ב־1956 פרצה בענק והפכה לסמל מין בינלאומי בזכות תפקידה השערורייתי ופורץ הדרך ב"ואלוהים ברא את האישה", שאותו כתב וביים בעלה דאז, רוז'ה ואדים. בארדו התהדרה בשיער בלונדיני צבוע (שהפך לסימן ההיכר שלה), וגילמה צעירה הדוניסטית חסרת מוסר. הסרט היה להצלחה קופתית אדירה ובארדו הפכה לסנסציה בן לילה. אז גם הודבק לה הכינוי "B.B" (ראשי התיבות של שמה).

ב־1959 הפילוסופית סימון דה בובואר כתבה על בארדו מאמר שבו הגדירה אותה כ"קטר של ההיסטוריה של האישה", וב־1969 הכוכבת הנחשקת והכריזמטית אף שימשה כמודל לדמותה של מריאן - סמלה של הרפובליקה הצרפתית.

כשהיתה בשיא תהילתה וזוהרה, בארדו היתה לא פחות מפורסמת ממרילין מונרו, ולא פחות מסוכסכת ממנה. היא היתה סמל לשחרור נשי ולחופש מיני, ותמונתה הופיעה תדיר על שערי מגזינים ובמדורי הרכילות. תוך כדי, בארדו גם ניהלה רומנים מתוקשרים (בין השאר עם הזמר סרז' גינזבורג ועם השחקן ז'אן־לואי טרנטיניאן), היתה נשואה ארבע פעמים, ושרדה כמה ניסיונות התאבדות. כל אלה בוודאי תרמו לכך שב־1973, רגע לפני יום הולדתה הארבעים, החליטה לפרוש מעסקי השעשועים לצמיתות. את הזמן שהתפנה לה בחרה בארדו להקדיש למאבק למען זכויות בעלי חיים, וב־1986 אף הקימה קרן שהוקדשה לנושא.

לצד פעילותה למען בעלי חיים ברחבי הגלובוס, בתקופה זו החלה בארדו להיות מעורבת גם בנושאים פוליטיים וחברתיים בצרפת, ועוררה שורה ארוכה של סערות ציבוריות בעקבות התבטאויות אנטי־מוסלמיות ואנטי־להט"ביות. היא נקנסה לא פעם בשל אמירותיה המכוערות, וספר שפרסמה ב־2003 אף הביא להרשעתה בבית משפט בצרפת באשמת "הסתה לשנאה גזענית".

אישה של חיות

את שנותיה האחרונות העבירה בארדו בביתה בסן טרופה. היא הותירה אחריה בן יחיד, שנולד מנישואיה לשחקן ז'אק שארייה, וחיות מחמד רבות. בהודעה על פטירתה של בארדו שהוציאה הקרן שהקימה נכתב כי "היא היתה שחקנית וזמרת בעלת שם עולמי - שבחרה לנטוש את הקריירה המפוארת שלה כדי להקדיש את חייה לרווחת בעלי החיים".

אף שחלפו יותר מחמישים שנה מאז פרישתה, דמותה הקולנועית טרם נשכחה, וספק אם אי־פעם תישכח.