בגיל 91: כוכבת הענק בריז'יט בארדו הלכה לעולמה

בגיל 91, לאחר שנים של בריאות רופפת - כולל אשפוז ארוך בספטמבר האחרון - כוכבת הקולנוע, הזמרת והפעילה למען זכויות בעלי החיים בריז'יט בארדו הלכה לעולמה.

בארדו נולדה כבריז'יט אן-מארי בארדו בפריז ב-1934 למשפחה קתולית שמרנית ואמידה. אביה, לואי בארדו, היה מהנדס קשוח שהאמין בענישה גופנית וחינוך נוקשה, ואף הצליף בה ובאחותה בילדותן לאחר שניפצו בטעות אגרטל. היא נשלחה ללמוד בלט אצל הכוריאוגרף הרוסי בוריס קניאזב, אך היה זה דווקא שער מגזין Elle שבו הופיעה בגיל 15 ששינה את מסלול חייה והוביל אותה לקריירת משחק ודוגמנות - קריירה שהוריה התנגדו לה בתוקף.

תפקידה הקולנועי הראשון היה בסרט "Crazy For Love" בשנת 1952, אך הרגע הקולנועי המכונן שלה הגיע ב-1956 עם הסרט "ואלוהים ברא את האישה" בבימויו של מי שהפך לבעלה הראשון, רוז'ה ואדים. הקשר הרומנטי עם ואדים היה כה בעייתי בעיני הוריה עד שהוביל לניסיון התאבדות מצידה כשתחבה את ראשה לתנור. חייה ניצלו בסופו של דבר על ידי הוריה, שהסכימו להשלים עם הקשר בתנאי שהשניים יחכו עד שימלאו לה 18 ויימנעו מיחסים אינטימיים לפני כן - הבטחה שבארדו התוודתה שלא קיימה עוד טרם נישאו כשהייתה בת 18.

הסרט הפך את בארדו לאייקון מיני - הפאם פאטאל האירוטית האולטימטיבית. בלונדינית חושנית עם שפתיים משורבבות ומלאות, רווח בשיניים, איילינר שחור, תסרוקת ייחודית שהפכה לסימן ההיכר שלה, ובעיקר אישה שנתפסה כחסרת מעצורים שלא חששה להופיע פעמים רבות בסרטיה ללא חלק עליון.

היא הפכה לסנסציה עולמית וביססה את מעמדה כסמל מין בינלאומי שהניע את הגל הצרפתי החדש. שמה נאמר בנשימה אחת יחד עם זה של כוכבת בלונדינית חושנית אחרת מעבר לים, מרילין מונרו, והפך אותה לכוכבת הגדולה ביותר של צרפת בעיקר בשנות החמישים והשישים.

במשך שני העשורים הבאים עד לפרישתה בגיל 39 בשנת 1973, היא כיכבה ב-47 סרטים כולל הקלאסיקה של ז'אן-לוק גודאר, "Le Mépris", ושורת סרטים נוספים ביניהם "האישה", "האמת", "ויוה מריה", "רופא בלב ים", "הלנה מטרויה" ו"מעשה אהבה". היא הקליטה מעל ל-60 שירים וזכתה בפרסים בינלאומיים כולל אות לגיון הכבוד ב-1985.

הרומנים, הבן שלא רצתה והמאבק הבלתי מתפשר למען בעלי החיים

חייה הרומנטיים היו סוערים לא פחות מהקריירה שלה. היא נישאה ארבע פעמים: בגיל 18 לואדים, ממנו התגרשה בשנת 1956 לאחר שניהלה רומן עם השחקן ז'אן-לואי טרנטיניאן ששיחק לצידה ב"ואלוהים ברא את האישה" כשזה עוד היה נשוי. ב-1959 נישאה לשחקן ז'אק שרייה, אבי בנה היחיד, ניקולא, ממנו התגרשה בשנת 1962. בשנת 1966 נישאה למיליארדר הגרמני גונטר זאקס, ממנו התגרשה בשנת 1969, ולבסוף לפעיל הימין הצרפתי ברנאר ד'אורמאל, לו הייתה נשואה עד יום מותה.

לאורך השנים (גם כשהייתה נשואה), שמה של בארדו נקשר בשמם של שורה ארוכה של גברים - יש המתעקשים כי מדובר על לא פחות מ-100 - ביניהם וורן בייטי, מרלון ברנדו, ג'ימי הנדריקס, סרז' גינסבורג, מיק ג'אגר וגלן פורד. בארדו התוודתה שריבוי מערכות היחסים שלה נבע מהעובדה שלא חיפשה יציבות אלא תשוקה, וכשזו דעכה ארזה מזוודה והמשיכה הלאה.

את בנה היחיד תיארה כ"סרטני" והוסיפה וחשפה באוטוביוגרפיה שלה כי כל כך לא התחברה לצד האמהי שלה עד שהייתה "מעדיפה ללדת כלב". היא ניסתה להפיל, סירבה להניק, ובסופו של דבר איבדה את הקשר עמו. הוא ושרייה, שקיבל עליו משמורת בלעדית בילדותו, תבעו אותה על דבריה, אך בשנים האחרונות לחייה בארדו טענה כי השניים התפייסו.

אחרי פרישתה עברה להתגורר באחוזתה האייקונית בסן טרופה, שהפכה למקלט שלה מחיי הזוהר ולבסיס פעילותה החדש עד יום מותה. מכאן החלה את הפרק המשמעותי השני בחייה כפעילת זכויות בעלי חיים קולנית ובולטת, צעד שקיבל גושפנקה רשמית עם הקמת "קרן בריז'יט בארדו לרווחת והגנת בעלי חיים" ב-1986.

היא מכרה את חפציה האישיים ותכשיטיה כדי לממן את הקרן והפכה ללוחמת בלתי נלאית שפעלה למען שינויים חקיקתיים משמעותיים, כולל איסור על יבוא פרוות כלבי ים לאירופה וקמפיין נגד מלחמות שוורים. היא יצאה גם נגד אכילת בשר סוסים, ציד דולפינים והתעללות בדובים בסין.

בנוסף להיותה פעילה למען זכויות בעלי החיים, בארדו גם נחשבה בחייה לדמות פוליטית שנויה במחלוקת. היא הייתה מקורבת לחוגי הימין הקיצוני בצרפת - בעלה הרביעי, ברנאר ד'אורמאל, היה יועץ של ז'אן-מארי לה פן - וניצלה את מעמדה כדי להביע דעות חריפות נגד ההגירה, הקהילה הלהט"בית והאסלאם בצרפת, כמו גם נגד תנועת #MeToo. היא כינתה את הנשים המתלוננות על הטרדה מינית בהוליווד צבועות, מגוחכות ולא מעניינות. דעותיה הקיצוניות הובילו אותה להסתבכויות חוזרות ונשנות עם החוק, כולל תביעות מרובות נגדה בגין הסתה לשנאה גזענית ואפליה.

בארדו ניסתה להתאבד מספר פעמים: טרם נישואיה לואדים, ב-1958 לאחר הפרידה מטרנטיניאן, וב-1983 ערב יום הולדתה ה-49, כשנטלה כדורי שינה אותם ערבבה עם יין אדום ונמצאה בהכרה מעורפלת על חוף הים. חייה ניצלו לאחר שהובהלה לבית החולים ועברה שאיבת קיבה.

ב-1984 אובחנה עם סרטן השד, סירבה לכימותרפיה ועברה הקרנות בלבד. בנוסף לסרטן, סבלה בארדו לאורך השנים מדלקת מפרקים שגרונית קשה שדרשה שימוש במקלות הליכה. ב-2023 הוזעקו כוחות רפואיים לביתה לאחר שסבלה מקשיים נשימתיים, ובסוף ספטמבר האחרון אושפזה למספר שבועות בבית החולים בטולון במה שדווח בתקשורת כ"ניתוח בעקבות מחלה קשה".