מאוד רציתי לחבב את "אנקונדה", קומדיית אימה מטופשת ומלאת מודעות עצמית על שני חברי ילדות מדוכאים שיוצאים לאמזונס כדי לצלם רימייק ל"אנקונדה", סרט האימה הטראשי, המגוחך והאמיתי לגמרי מ-1997.
יש לי פינה חמימה ונוסטלגית בלב לסרט המקורי, בו כיכבו ג'ניפר לופז, ג'ון ווייט, אריק סטולץ, אייס קיוב ואוון ווילסון (באחד מתפקידיו הראשונים). אני מאוד אוהב את ג'ק בלאק ואת פול ראד, שמככבים בגרסה החדשה בתור שני חברי הילדות. נוסף לכך, סרטו הקודם של הבמאי טום גורמיקן, "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק", הסתובב גם הוא בטריטוריות מטא-קולנועיות והיה לא רע בכלל (כזכור, ניקולס קייג' כיכב בו בתור עצמו).
אבל למרבה האכזבה, הגרסה החדשה של "אנקונדה" דווקא התבררה כבזבוז זמן כמעט מוחלט; כסרט מחופף, מרושל וחצי אפוי שיורה בדיחות שטותיות על אוטומט בתקווה שכמה מהן תפגענה בטעות במטרה. מתישהו במהלך הדרך, אחת הדמויות אומרת שיש סרטים שנראים כאילו שפשוט המציאו ואילתרו אותם תוך כדי שעשו אותם. מה שהדמות הזאת לא אומרת, לעומת זאת, הוא שגם הסרט שבו אנו צופים כרגע עונה להגדרה הזאת.
כמו במקרה של "משקלו הבלתי נסבל", גם כאן תמצאו רעיון מצוין, אולי אפילו מבריק - שמבוצע באופן לא מספק. אם כי במקרה הנ"ל התוצאה הרבה פחות מושקעת והרבה פחות מוצלחת מאשר במקרה של קייג'. נוכחותם הנעימה והמשעשעת כתמיד של בלאק וראד, שמגלמים במאי חובב ושחקן כושל, בהתאמה, מצליחה לייצר כמה צחקוקים נחמדים - אבל שניהם כבר גילמו תפקידים דומים מאוד בסרטים טובים בהרבה (כמו "קדימה, תריץ אחורה", של מישל גונדרי, למשל). וגם צוות שחקני המשנה שכולל את סטיב זאהן, ת'אנדי ניוטון, דניאלה מלשיור וסלטון מלו - לא ממש מצליח להציל את המצב.
הבעיה העיקרית של הרימייק הזה היא חוסר הנכונות שלו ללכת עד הסוף עם הקונספט שבחר לעצמו. מבחינת אימה, לא תמצאו כאן אפילו רגע אחד שמתקרב ללהיות מפחיד או מסעיר. יותר מכך, תאמינו או לא, מלבד כמה שניות מקוטעות ומאוד לא משכנעות, גם לא תמצאו כאן אפילו שוט אחד נורמלי של הנחש המפלצתי שעל שמו נקרא הסרט (האפקטים עצמם, אגב, גרועים יותר מאלה שהופיעו בסרט המקורי, שכזכור הופק לפני כמעט שלושים שנה).
מבחינת סאטירה, מלבד רפרנס ורבע לסרט המקורי (וכמה הופעות אורח בלתי נמנעות), גם ממד זה נותר מאוד לא מפותח ולרגע לא תקבלו את התחושה שלמישהו מהמעורבים בדבר באמת אכפת מהסרט שעל חשבונו משתעשעים. שלא לדבר על רמת הגימור הנמוכה של היצירה. זה שהסרט מתלווה לחבורה של חובבנים שעושה סרט לא באמת מצדיק את העובדה שהסרט עצמו נראה כאילו שנעשה בידי חובבים.
לא הכל רע, כמובן. גם ביום בינוני עד חלש, בלאק, ראד וזאהן מצחיקים יותר מרוב האנשים שאתם מכירים, והשחקן הברזילאי סלטון מלו ("אני עדיין כאן") זוכה אף הוא לכמה רגעים של חסד. אבל זה פשוט לא מספיק. ת'אנדי ניוטון, שאף פעם לא נתפסה אצלי כשחקנית קומית, מיותרת לחלוטין ונראה שליהקו אותה רק בגלל שהיו צריכים שתהיה גם אישה בצוות. דניאלה מלשיור, מצדה, שעומדת במרכז "סיפור המסגרת" הקיקיוני שעוטף את העלילה המרכזית, לא מקבלת כל הזדמנות להותיר חותם על ההתרחשויות, והיא צצה ונעלמת לפי דרישות התסריט.
כל אלה מותירים אותנו עם קומץ של משפטי מחץ שמזכירים לצופים כמה פוטנציאל היה לפרויקט. בשלב מסוים, למשל, ראד אומר לבלאק שאם הרימייק שלהם יצליח, יש לו סיכוי להפוך לגרסה הלבנה של ג'ורדן פיל - ועם חופן של "שיאים" קומיים מאוד דוחים ומטופשים. אלה כוללים סצינה שבה אחת הדמויות משתינה על דמות אחרת על רקע מוזיקה מרגשת וסצינה שבה אחת הדמויות קושרת חזיר בר מת לראשה של דמות אחרת. ברור שגיחכתי. איך אפשר שלא? אבל ללכת בשביל זה לקולנוע? בואו לא נגזים.
"אנקונדה", ארה"ב 2025
ציון: 2 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו