אחרי עשור: הסרט שכולם חיכו לו מגיע

הסרט הראשון בסדרת "זוטרופוליס", שיצא לאקרנים בראשית 2016, קיבל ביקורות מצוינות, הכניס יותר ממיליארד דולר בקופות, והיה אחד מסרטי האנימציה המקוריים הבולטים של העשור הקודם. אז למה, לכל השדים, סרט ההמשך יוצא רק כעת, כמעט עשור אחריו?

"האמת היא שלא יכולנו לחכות לקפוץ חזרה אל תוך העולם של זוטרופוליס", אומר ל"ישראל היום" הבמאי ביירון הווארד (56). "אבל בניגוד ליוצרי לייב־אקשן, שיכולים לעבוד על סרט חדש בכל שנה, עבורנו - האנימטורים - נדרשות 5-4 שנים לעשות סרט. מה גם שאחרי שסיימנו לעבוד על 'זוטרופוליס', מייד עברנו לעבוד על 'אנקאנטו'. עוד לפני שסיימנו, כבר התחלתי לעשות סקיצות של 'זוטרופוליס 2'. אבל זה היה לפני כמעט חמש שנים!".

"בגלל ש'אנקאנטו' הופק בתקופת הקורונה", מוסיף התסריטאי־במאי ג'ארד בוש (51), שגם השתתף בכתיבתו של הסרט הקודם, "נאלצנו לעבוד עליו מהבתים שלנו. 'זוטרופוליס 2' בעצם סימן את החזרה שלנו לאולפן ולשיתוף הפעולה שמאפיין את סרטי האנימציה של דיסני. זה בלט הפעם אפילו יותר מאשר בסרט הראשון. רצינו לקחת את כל 700 האנשים שעבדו על הסרט הזה ולערב אותם בעשייה. אפשר לומר שזו היתה חזרה לפורמה".

"זוטרופוליס 2" שולח את ג'ודי, הארנבת השוטרת (ג'יניפר גודווין), ואת הפרטנר הסרקסטי שלה, ניק השועל (ג'ייסון בייטמן), כדי לחשוף קנוניה נוספת שמאיימת על עירם התוססת (שכזכור, מאוכלסת אך ורק בחיות). אחרי צפייה בסרט קשה שלא להסכים עם דבריו של בוש. זו בהחלט חזרה לפורמה עבור אולפני דיסני. לא רק שסרט ההמשך משתווה באיכותו לסרט הראשון, אלא שהוא גם מצליח להרחיב את היריעה, להוסיף שלל דמויות חדשות ולהציג בפני הצופים חלקים נוספים במטרופולין העצומה, שבהם טרם זכינו לבקר.

במרכז המזימה הפעם ניצב נחש בשם גארי (קי הוי קוואן, "הכל בכל מקום בבת אחת"), שמנסה לגנוב יומן ישן ויקר ערך ששייך למשפחת השונרים המיוחסת שייסדה את זוטרופוליס. ג'ודי וניק מבקשים לעצור אותו, אך תוך כדי כך הם מופללים, ונאלצים להימלט מחבריהם השוטרים. מי שמסייע להם במנוסתם הוא פוברט (אנדי סמברג), הצאצא הפחות מוצלח (והיותר סימפטי) של משפחת השונרים.

"חנונים רציניים של קולנוע"

"היה תענוג אמיתי להמשיך ולפתח את העולם שבו מתרחש הסרט", אומר הווארד. "ג'ארד ואני התחלנו לדבר על הרעיון של 'זוטרופוליס' לפני 15 שנה, ומההתחלה ידענו שהעולם הזה כל כך גדול, שאין סיכוי שנצליח להכניס את כולו לסרט אחד".

"מדובר בארגז חול שמאוד־מאוד כיף לשחק בתוכו", מחזק בוש את דברי חברו. "העיר אמנם נוצרה בידי חיות, עבור חיות, אבל היא גם מאפשרת לנו להציב מראה מול פני הצופים ולספר סיפורים על הטבע האנושי באמצעות החיות האלה. בתוך כל ההנאה והריגושים, אנחנו מאוד מקווים שהסרט גם יגרום לאנשים לחשוב".

שילבתם הפעם המון רפרנסים ומחוות לסרטים ולתרבות הפופולרית באופן כללי. איך בוחרים מה להכניס ומה לא?

בוש: "באמת קשה להחליט. החוק הוא שזה חייב לשרת את הסיפור. אנחנו חנונים רציניים של קולנוע, ויש כאן אינספור קריצות לסרטים שאנחנו אוהבים ולקולנוענים שאנחנו מעריכים. זה כולל את הכל, החל מסרט מצויר כמו 'רטטוי', המשך בסרט אימה כמו 'הניצוץ' של סטנלי קובריק, וכלה בסרטי אקשן משנות ה־90. אם לדבר בכנות, כשביירון ואני רואים את הסרט עכשיו, גם אנחנו מגלים כל מיני דברים שלא ידענו שנמצאים שם".

כמו הסרט הקודם, גם הסרט הנוכחי מקדם מסר של שיתוף פעולה דרך מערכת היחסים של ניק וג'ודי. איך היה לכם לביים את הסרט יחד, כשותפים?

בוש: "ניק וג'ודי צריכים ללמוד לסמוך זה על זה, וזה מה שהופך אותם לחזקים יותר. זה סוג השותפות שיש לי עם ביירון. יש לנו הרבה במשותף, אבל לכל אחד מאיתנו יש כוח־על אחר, ואנחנו גם יודעים להודות כשאחד מאיתנו עושה משהו טוב יותר מהאחר. עבורי ביירון הוא גאון אנימציה. הוא כל כך מדויק וחכם ומבריק. לפעמים אתה מסתכל על שוט ולא מבין למה הוא לא מספיק מרגש, ואז ביירון מגיע ומזיז את הגבה של הדמות למעלה בפיקסל אחד, ופתאום זה מושלם".

הווארד: "אשיב לג'ארד באותו מטבע. העולם של 'זוטרופוליס' ענק, ויש בו המון הסחות דעת ודברים מבדרים. אבל הגרעין של הסיפור - שעוסק בניק ובג'ודי - כל כך נוגע ללב וכל כך מעורר הזדהות, וכל זה מופיע כבר בתסריט. אז נכון, האנימציה מרהיבה והשחקנים מעולים, אבל הכל בעצם מתחיל עם הכתיבה של ג'ארד".