אם יש חוקים ביולוגיים להזדקנות, נראה שגולדי הון לא קיבלה את התזכיר. בתחילת השבוע היא תחגוג 80, אך המספר העגול והכבד הזה עומד בסתירה מוחלטת לאנרגיה התזזיתית שהיא ממשיכה להקרין. בעוד בני דורה מתכנסים אל שנות הפרישה, הון ממשיכה לאתגר את התפיסה שלנו לגבי איך אמורה להיראות אישה בעשור התשיעי לחייה.
היא לא נאחזת בעבר בייאוש, אלא חוגגת את ההווה בתיאבון בריא. מהסלפסטיק של "Laugh-In" ועד לפעילות הפילנתרופית של היום, הון נותרה תופעת טבע שמסרבת לדהות, תזכורת חיה לכך ששמחת חיים היא כנראה הטיפול האנטי אייג'ינג האפקטיבי ביותר שיש.
בין המהגרים למייסדי האומה
הרקע המשפחתי של הון, שנולדה בוושינגטון, ב-1945 סיפק לה תמהיל זהויות ייחודי. אמה לורה, הייתה יהודייה ממוצא הונגרי שניהלה בית ספר למחול, בעוד אביה אדוארד רוטלדג' הון, היה מוזיקאי. השם האמצעי של אביה לא היה מקרי - הוא היה צאצא ישיר של אדוארד רוטלדג', החותם הצעיר ביותר על מגילת העצמאות של ארצות הברית ומי שכיהן כמושל דרום קרוליינה. הדואליות הזו בין בת למהגרים יהודים לבין שושלת אריסטוקרטית אמריקנית עיצבה את תפיסת עולמה ואת יכולתה לנוע בין עולמות חברתיים שונים.
לצד הייחוס ההיסטורי, ילדותה של הון בטקומה פארק, מרילנד, עמדה בצל טרגדיה משפחתית. הוריה איבדו את בנם הבכור, אדוארד ג'וניור, כתוצאה ממוות בעריסה לפני לידתה. הון ואחותה גדלו בבית שבו הנוכחות של האח המת הייתה מוחשית, מציאות שלדבריה יצרה אצלה דחף עמוק "לתקן" ולהביא שמחה להוריה האבלים. דחף פסיכולוגי זה הוביל אותה מגיל צעיר אל עולם הריקוד והבמה, ככלי לריפוי משפחתי וכדרך להצדקת קיומה.
לפני שפרצה כשחקנית, הון הייתה רקדנית. האהבה שלה למחול החלה בגיל שלוש עם שיעורי בלט וסטפס והובילה אותה להשתתף כבר בגיל 10 כרקדנית בהפקה של "מפצח האגוזים" ולגלם את יוליה בפסטיבל שייקספיר בווירג'יניה. הכישרון הזה תורגם לפרנסה ב-1965, כשהופיעה כרקדנית קאן-קאן ביריד העולמי בניו יורק וכרקדנית גו-גו במועדונים בעיר. הרקע הזה במחול, כך טוענים רבים, הוא המפתח להבנת הקומדיה הפיזית הייחודית שלה שמתבססת על תזמון מדויק של סלפסטיק וגוף. הכישרון המוזיקלי שלה לא נגמר בריקוד: הון גם מפליאה לשיר וב-1972 היא אף שחררה אלבום סולו בסגנון קאנטרי-פופ בשם "Goldie" בסיוע אגדות הקאנטרי דולי פרטון ובאק אוונס שחשף צד ווקאלי נוסף ומפתיע.
בראיונות מאוחרים חשפה תקרית מטרידה מתחילת הקריירה שלה בניו יורק, כשהגיעה לאודישן אצל הקריקטוריסט הנודע אל קאפ (יוצר הקומיקס Li'l Abner). לדבריה, המפגש הפך להטרדה מינית בוטה כאשר קאפ חשף את עצמו בפניה בדירתו במנהטן כשהון הייתה בת 19 בלבד. כשהבין שהון לא תיענה לגחמותיו המיניות, הוא אמר לה בלעג שקריירה כבר לא תהיה לה והיא תתחתן בסוף עם רופא שיניים יהודי, כשהוא זורק לה שטר של 20 דולר כדי שתוכל לקחת מונית חזרה הביתה. שנים אחרי הון "הודתה" לו על התנהגותו כשסיפרה שהעובדה שלא ליהק אותה לסרט שלו הובילה אותה להיבחן לתפקידים אחרים באותה התקופה כשבסופו של דבר לוהקה לסרט "פרח הקקטוס" שזיכה אותה באוסקר בקטגורית שחקנית המשנה.
הפריצה הגדולה בתוכנית המערכונים "Laugh-In" ב-1968 איימה לקבע את הון במשבצת של הבלונדינית המצחקקת והמבולבלת, אולם הון ביצעה מהלך אסטרטגי כשהצטרפה לקאסט של הסרט "פרח הקקטוס" (1969). ההופעה שלה בסרט לצד וולטר מתאו ואינגריד ברגמן ששילבה תזמון קומי מדויק עם פגיעות רגשית, זיכתה אותה כאמור בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר בגיל 24. הזכייה הזו מבחינתה שימשה כהצהרת כוונות: הדמות הקלילה הייתה רק מסכה לכישרון דרמטי רציני שיבוא לידי ביטוי בשורת סרטים בעתיד.
אחרי הזכייה באוסקר על תפקידה הקולנועי הראשון, הון כבשה את שנות ה-70 וה-80 בסדרת להיטים: מ"דולרים" ו"שמפו" (עליו קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב) ו"תרגיל לבלשית מתחילה", דרך הפקת הענק שלה ב"טוראית בנג'מין" (עליו קיבלה מועמדות נוספת לאוסקר) ועד למפגש הגורלי עם קורט ראסל (הצעיר ממנה בשש שנים) ב"נשים בעורף". גם בשנות ה-90 היא שמרה על רלוונטיות עם קלאסיקות כ"המוות נאה לה" ו"מועדון האקסיות". לאחר הפסקה בשנות ה-2000 (למעט הבלחה ב"לא דופקות חשבון" לצד סוזן סרנדון), היא חזרה ב-2017 עם "באמאשל'ך" לצד איימי שומר ושיתוף הפעולה עם ראסל ב"להציל את חג המולד"
בניגוד לשחקניות רבות בנות דורה שחיכו לתפקידים, הון לקחה את השליטה לידיה. ב-1980 היא שימשה כמפיקה בפועל של הסרט "טוראית בנג'מין" בו כיכבה, צעד שנחשב חריג באותה עת. הסרט היה להצלחה קופתית אדירה והוכיח שנשים יכולות להוביל קומדיות רווחיות לא פחות מגברים. בהמשך, בסרט "מועדון האקסיות" (1996), היא הובילה יחד עם דיאן קיטון ובט מידלר מאבק מתוקשר מול האולפנים לקבלת שכר שוויוני לקולגות הגבריים שלהן, מהלך שסלל את הדרך לדורות הבאים של שחקניות.
התרגיל המלוכלך של הארווי ויינשטיין
אחד הפרקים הכואבים והפחות ידועים בקריירה העסקית שלה קשור למחזמר "שיקגו". הון הייתה מיועדת לככב בתפקיד ולמה לצד מדונה כרוקסי הארט בעיבוד קולנועי בסוף שנות השמונים, אך נפלה קורבן לתרגיל מלוכלך של עבריין המין המורשע הארווי ויינשטיין (בשנים בהם עוד היה שם מוביל בתעשייה, טרום עידן MeToo וההאשמות החמורות נגדו). כשפיתוח הסרט היה בערך באמצע הדרך, כך חשפה הון, ויינשטיין החליט על שינוי כיוון דרמטי עם תסריט חדש והפך את דמותה של ולמה לצעירה בת 23, מה שהפך את גילום התפקיד לבלתי אפשרי לגילום על ידי הון, שכבר הייתה בשנות ה-40 לחייה. בסופו של דבר הפרויקט לא יצא לפועל בכלל, אך וינשטיין שילם להון את השכר שהובטח לה במלואו.
חייה האישיים של הון מאופיינים ביציבות נדירה במונחים הוליוודיים, אך כזו שאינה עומדת בסטנדרטים השמרניים. הקשר שלה עם השחקן קורט ראסל שנמשך מאז 1983 מעולם לא עוגן בברית נישואים, אך השניים הביאו בן משותף לעולם (שהצטרף לשני ילדיה של הון מנישואיה לביל הדסון) ולבנו של קורט מנישואיו הראשונים. הון טוענת בעקביות כי הבחירה שלהם לא להינשא היא המפתח להצלחת הקשר, כיוון שהיא משמרת את תחושת הבחירה החופשית של בני הזוג בכל יום מחדש. מודל זוגיות זה, המשלב מחויבות עמוקה ללא חוזה משפטי, נותר אחד מסימני ההיכר הבולטים שלה.
יחסים פתוחים והפילוסופיה על מונוגמיה
במהלך השנים הון עוררה לא מעט מחלוקות סביב התבטאויותיה בנושאי נאמנות. השחקנית, שהייתה נשואה פעמיים, תוארה לא אחת כמי שמחזיקה בגישה פרגמטית ואולי צינית כלפי מונוגמיה, כשהיא מציינת את הקושי הביולוגי של בני אדם להישאר נאמנים לאורך זמן. דברים אלו הולידו ספקולציות רבות לגבי אופי היחסים בינה לבין ראסל ושמועות על "מערכת יחסים פתוחה". למרות שהשמועות מעולם לא אושרו רשמית, הון סירבה להיכנע ללחץ התקשורתי להציג תמונה אידילית ושקרית של זוגיות מושלמת.
לפני הזוגיות עם ראסל, הון הייתה נשואה במשך שבע שנים למוזיקאי ביל הדסון, אביהם של ילדיה השחקנים קייט ואוליבר הדסון. הגירושים ב-1980 היו מכוערים ומתוקשרים (הוא טען בין היתר שהון היא בעלת אישיות מורכבת ובעייתית וכי בגדה בו והחלה בזוגיות עם ראסל לפני שהתגרשו באופן רשמי) והותירו משקעים כבדים. הדסון האשים את הון בניכור הורי, בעוד הילדים ניתקו עמו קשר והצהירו פומבית כי הם רואים בקורט ראסל את אביהם האמיתי. הניכור נמשך עד היום, כשקייט ואוליבר אינם בקשר כלל עם אביהם הביולוגי. גם הוא הצהיר שמבחינתם הם אינם קיימים.
כמו כוכבות רבות, הון נתונה תחת זכוכית מגדלת בכל הנוגע למראה החיצוני שלה וליופייה החיצוני שהיה לסימן ההיכר שלה כבר מתחילת הקריירה, כשנחשבה לאחת השחקניות היפות בתעשייה. העשור האחרון במיוחד לווה בגל של שמועות במדורי הרכילות אודות פרוצדורות קוסמטיות שעברה - מניתוחי פנים ועד הזרקות. בעוד שהון מקפידה לייחס את המראה שלה לאורח חיים בריא ומדיטציה, השינויים בפניה הפכו לנושא לדיון ציבורי אכזרי ולמרות הכחשותיה היא מככבת לא פעם בראש רשימות לעגניות של כוכבות הביצה שהגזימו עם הניתוחים.
הפרק הנוכחי: בודהיזם, יהדות ומיינדפולנס
בשנים האחרונות, הפוקוס המקצועי של הון עבר ממשחק לפילנתרופיה. היא הקימה את קרן MindUP, תוכנית חינוכית המבוססת על מדעי המוח ומיינדפולנס, במטרה לסייע לילדים להתמודד עם לחצים וחרדה, מהם היא סובלת בעצמה. המהלך הזה משקף את התעניינותה הגוברת בבודהיזם וברוחניות. הון מגדירה את עצמה כ"יהודיה בודהיסטית" הרואה קשר רוחני לשתי המסורות. אף שגדלה כיהודיה והיא מזדהה עם העם היהודי ("השבט שלי"), היא מתרגלת בודהיזם, בעיקר באמצעות מיינדפולנס שאותו היא גם מלמדת במסגרת הקרן שלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו