הסרט הזה מודע לכך שהוא מטופש - אבל זה לא עוזר

בדומה לשני הסרטים שקדמו לו, גם "האשליה 3" הוא סרט מטופש ומופרך עד לשד עצמותיו, וכמו קודמיו, גם הוא לגמרי מודע לכך. להזכירכם, גיבורי הסדרה הם חבורה של "קוסמים" שמבצעים פעלולים מאוד מסובכים (ומאוד לא הגיוניים) על מנת לקדם צדק ולבער שחיתות (או משהו בסגנון). שני הסרטים הראשונים זכו להצלחה קופתית מפתיעה. כך גם הפרק שלישי, שעליו חתום הבמאי רובן פליישר ("זומבילנד", "ונום"). בסוף השבוע האחרון הוא התייצב בבטחה במקום הראשון בטבלת שוברי הקופות בארצות הברית. וגם בסין הוא כבר הספיק להפוך ללהיט.

מאז הסרט הקודם, שיצא לאקרנים לפני כמעט עשור, החבורה המקורית - שמנתה את ג'סי אייזנברג (בתור המנהיג השחצן), וודי הארלסון (בתור מנטליסט), דייב פרנקו (בתור אמן קלפים) ואיילה פישר (בתור מישהי שיכולה להיחלץ מכתונת משוגעים בעודה שקועה מתחת למים) - הספיקה להתפזר לכל עבר. אך כעת יהיה עליה להתאחד על-מנת לגנוב את היהלום הגדול ביותר בעולם מידיה של אשת עסקים דרום אפריקנית (רוזמונד פייק) שמנהלת אימפריית פשע מרושעת ועצומה.

כדי שלא יהיה לכם משעמם, הסרט מחזק את ארבעת הקוסמים הוותיקים שלנו בשלושה קוסמים חדשים, שיעזרו להם במשימתם (ושיסייעו בהנחת היסודות לסרטי המשך נוספים). מי שמגלמים אותם הם הכוכב העולה דומיניק ססה (שפרץ לתודעה בזכות "נשארים לחג" מהשנה שעברה), ג'אסטיס סמית' ("מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים") ואריאנה גרינבלט ("בורדרלנדס").

במשך רוב הזמן שהוא נמשך, "האשליה 3" משחק את עצמו על המסך כמו שילוב בין סרטי "משימה בלתי אפשרית" לסרטי "מהיר ועצבני" (רק עם פעלולי קלפים במקום מרדפי מכוניות). החבורה הזחוחה שלנו מקפצת בין נקודות שונות על-פני הגלובוס ומבצעת שרשרת לא נגמרת של טריקים מופלאים ובלתי אפשריים (שלא באמת זוכים להסבר שמניח את הדעת). תוך כדי, הם מקניטים זה את זה, משתדלים להיות שנונים ומצחיקים, ועושים כמיטב יכולתם להראות כאילו שהם גם נהנים.

היות שהסרט מאוכלס בכמה וכמה שחקנים מוכשרים וכריזמטיים, הצפייה בו בהחלט מצליחה להיות מבדרת ומשעשעת לפרקים. דומיניק ססה מדגים בקלילות רבה מדוע הוא נחשב לאחד השמות החמים ביותר בתעשייה. בסצינה הראשונה שלו, למשל, הוא מבצע חיקויים לא רעים בכלל של כל אחד מארבעת הקוסמים המקוריים. רוזמונד פייק, מצדה, עושה חיים משוגעים עם המבטא הסמיך שניתן לה (ואינה מתקשה להיות הנבלית הדרום אפריקנית המשמעותית ביותר שראינו על מסך הקולנוע מאז הרעים האגדיים מ"נשק קטלני 2").

למרות שלא פחות מארבעה תסריטאים חתומים עליו, הסיפור של "האשליה 3" הוא דווקא החלק החלש ביותר שלו, וג'סי אייזנברג המסכן הוא זה שנדרש להסביר לנו את רובו באמצעות מונולוגים ארוכים ומתישים. הבדיחות והעקיצות ההדדיות מפספסות את מטרתן לעיתים קרובות, ותמצאו כאן לפחות ארבעה מקרים שונים שבהם אחד הקוסמים המקוריים מנענע את ראשו ופולט משהו בסגנון "הילדים של ימינו..." בתגובה למשהו שאחד הקוסמים הצעירים אומר או עושה.

הקסמים עצמם רחוקים מלהיות קסמים כמובן. הם סתם טריקים קולנועיים (כמו זוויות צילום, תעלולי עריכה ואפקטים דיגיטליים) שנועדו לקדם את העלילה ולהוציא את הדמויות מצרות כשצריך. גיבורינו הרי יכולים להיעלם ולהופיע כרצונם. הם יכולים להוציא לפועל מזימות מורכבות ביותר ללא כל הכנה מוקדמת. איכשהו הם גם תמיד יודעים לחזות מראש את הדברים הכי לא צפויים (כך שתמיד נראה שגם הדברים המאוד לא צפויים האלה היו חלק מהתוכנית המקורית).

אם בחצי הראשון של הסרט, הדברים עוד איכשהו עובדים מכוח האינרציה, הרי שבחציו השני, חוסר ההיגיון, הרנדומליות הכללית והתחושה המתמדת שקצת מרמים אותנו כבר מקשים על כך מאוד. עוד טריק ועוד טריק. עוד טוויסט ועוד טוויסט. קשה להגיד שהדברים מצטברים לכדי משהו ממשי (כמו קתרזיס, למשל). עוד יותר קשה להגיד שתזכרו משהו מכל זה כשתקומו מחר בבוקר (מלבד את המבטא הדרום אפריקני של רוזמונד פייק אולי). כי כשהעשן מתפזר, מסתבר שכל הרעש והצלצולים בסך הכל נועדו להסיח את דעתכם ולשכנע אתכם שהסרט שאתם צופים בו טוב יותר (ומטופש פחות) ממה שהוא באמת. אבל זו רק אשליה.

"האשליה 3", ארה"ב 2025