ראסל קרואו בשיחה חסרת מעצורים על אוסקרים, סרטים ולמה הוא לא זקוק לאף אחד
ראסל קרואו מגלם את הרמן גרינג, יד ימינו של היטלר, בדרמה היסטורית חדשה שעוסקת במשפטי נירנברג • "התפקיד נכנס לי מתחת לעור ורדף אותי", הוא אומר, "אבל זה המקום ללכת אליו אם רוצים לעשות את העבודה כמו שצריך"
,עודכן
0השמעה
ראסל קרואולא דופק חשבון לאף אחד. הוא נכנס לאולם הדחוס שבו אמורה להתקיים כיתת האמן עימו באיחור ניכר. הוא לבוש ג'ינס וחולצת טריקו, שלא מנסה אפילו להסתיר את הכרס. את פניו מכסה זקן אפרפר פרוע. הוא נראה נינוח ובמצב רוח טוב. מובן שלא עולה בדעתו להתנצל על כך שאילץ אותנו להמתין לו במשך יותר משעה.
העובדה שקרואו אינו דופק חשבון לאף אחד ניכרת גם בדברים הלא תמיד קורקטיים שהוא בוחר לומר במהלך השיחה המשוחררת והמאוד מבדרת איתו, שמתקיימת במסגרת פסטיבל הקולנוע של ציריך.
למשל, כבר בתחילת דבריו קרואו עולב באופן אגרסיבי בתסריטאים של "גלדיאטור", להיט הענק האהוב שהביא לו את האוסקר, וטוען שהוא ורידלי סקוטהם בעצם אלה שכתבו את רוב רובו של הסרט.
"התסריט המקורי של 'גלדיאטור' היה חרא", יורה הכוכב הניו זילנדי־אוסטרלי בן ה־61 מבלי למצמץ. "ישבתי עם רידלי בערבים, תוך כדי הצילומים, וניסינו לשכתב אותו כמיטב יכולתנו. הלכנו מהסוף להתחלה, ופשוט הנדסנו את כל הסיפור ברוורס".
לעומת זאת, תגובתו של קרואו היתה שונה לחלוטין כשקרא את התסריט של "נירנברג", סרטו החדש והמדובר, שעולה לאקרנים בישראל מחר. "הבמאי ג'יימס ונדרבילט כתב תסריט יפהפה ומאוזן להפליא", הוא אומר. "כשחקן, כשאני קורא משהו ברמה כזאת, אני מייד מרגיש שאני מוכרח להיות חלק ממנו".
סרטו של ונדרבילט ("אמת") מתרחש בתום מלחמת העולם השנייה ועוסק בהכנות למשפטי נירנברג, שבמהלכם הועמדו לדין בעלי תפקידים במשטר הנאצי באשמת ביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
קרואו מגלם את הרמן גרינג, יד ימינו של היטלר והנאצי הבכיר ביותר שנתפס בחיים בסוף המלחמה. ראמי מאלק ("רפסודיה בוהמית") מגלם את דאגלס קלי, פסיכיאטר אמריקני צעיר ואמביציוזי שמתבקש לקבוע אם גרינג וחבריו המתועבים כשירים לעמוד למשפט.
אך לקלי יש גם אג'נדה משלו: הוא מעוניין לכתוב ספר על המשפט ועל מערכת היחסים שלו עם גרינג. לשם כך הוא יוזם שיחות רבות עם הנאצי הכריזמטי והמניפולטיבי בניסיון לפצח את אישיותו, ובין השניים מתפתח קרב מוחות סוער שמערער את קלי עד ליסוד.
"נירנברג" מבוסס על ספר העיון "הנאצי והפסיכיאטר" של העיתונאי ג'ק אל־חי, ומלבד קרואו ומאלק משתתפים בו גם ג'ון סלאטרי ("מד מן"), מייקל שאנון ("סערת רוחות") קולין הנקס וריצ'רד אי. גרנט.
"היה לנו קאסט פשוט מטורף", מפרגן קרואו לשחקני המשנה שלו, "והאנרגיה בזמן הצילומים היתה נהדרת. כשהגעתי לסט, הרגשתי שאני נכנס לבר במערב הפרוע שגדוש אקדוחנים. לא היתה לי היכרות מוקדמת עם ראמי. הוא שחקן מאוד מוכשר, כמובן, והוא מביא הרבה לשולחן. הוא עשה תפקיד קשה ואמיץ מאוד".
למרות הנושא הכבד והמורכב, קרואו מספר שמצא עניין רב בעבודת התחקיר. עם זאת, הוא מודה שהיה לו קשה לנער את דמותו של גרינג מעליו בתום הצילומים.
"אני מאוד אוהב לנבור ולחפור בספרי היסטוריה", הוא אומר, "אתה אף פעם לא יודע מה תמצא. אתה רק צריך אנרגיה לחפש. לאורך כל חייו גרינג הקפיד לחבור לאלה שהוא חשב שיוכלו לעזור לו להתקדם. לכן כשהוא ראה את היטלר בתחילת דרכו הפוליטית מדבר בפני 30 איש בבית קפה, והבין שהוא מטורף מספיק בשביל ללכת עד הסוף עם הדברים שהוא אומר, גרינג החליט להיצמד אליו. התהליך היה מרתק עבורי. אחד התענוגות הגדולים של המקצוע הזה הוא לצלול אל תוך העבר.
"בתוך כך, התפקיד הזה בהחלט לא היה בריא. הוא רדף אותי. מאוד שמחתי כשהצילומים הסתיימו. אבל זה המקום שצריך ללכת אליו אם רוצים לעשות את העבודה כמו שצריך, כנראה. צריך לתת לדמות להיכנס לך מתחת לעור".
מי צריך אוסקר
באשר לאפשרות שעבודתו ב"נירנברג" תארגן לו מועמדות רביעית לאוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, קרואו דווקא נשמע לא נלהב.
"החיים שלי ממש מצוינים כרגע", הוא אומר בחיוך, "כי לאף אחד לא ממש אכפת ממני. אני נמצא באותה רמת הפרסום שהייתי כשעשיתי את 'סודות אל.איי', כלומר, מכניסים אותי למועדוני לילה ומארגנים לי שולחן טוב במסעדה. אבל אין את כל הבולשיט שמסביב.
"באוסקרים יש הרבה מהבולשיט הזה, וההעדפה שלי היא לא להיקלע לסיטואציה הזאת שוב אף פעם. כבר יש לי אוסקר אחד. מי לעזאזל זקוק לשניים?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו