קולין פארל פותח מבערים ומגיש עוד הופעה בלתי נשכחת ב"בלדה לשחקן קטן" - מותחן פסיכולוגי קצבי ומהמם מבחינה ויזואלית שמתרחש ברובו בבתי הקזינו של מקאו, סין.
פארל מגלם את לורד דויל, מהמר כפייתי ושקרן סדרתי שמנסה לחמוק מחובות כבדים ומחוקרת פרטית (טילדה סווינטון), שדולקת בעקבותיו ומאיימת לחשוף את סודותיו. התוצאה המסוגננת והכאוטית מזכירה את "לעזוב את לאס וגאס" (רק עם שולחנות הימורים במקום בקבוקי שתייה) וסוחטת מחמאות מופלגות בזכות הופעתו המאנית, המיוזעת והמרשימה מאוד של פארל.
האם השחקן האירי בן ה־49 נמצא בדרכו למועמדות שנייה לאוסקר? בואו נאמר שאף אחד לא ירים גבה אם זה אכן יקרה.
"בסוף העבודה על הסרט הזה הייתי הכי מרוקן שאי־פעם הייתי", אומר פארל ל"ישראל היום" במהלך מסיבת עיתונאים מקוונת לרגל עליית "בלדה לשחקן קטן" לנטפליקס. "רמת האנרגיה היתה גבוהה מאוד, מתחילת הצילומים ועד לסופם. הסרט הזה הוא מתקפה על כל החושים, וככה זה גם הרגיש לעשות אותו. אבל לא נעזרתי בחטיפי אנרגיה כדי לשמר את האינטנסיביות שהיתה דרושה להופעה שלי, וודאי שלא השתמשתי בקוקאין".
"כלומר, לא בעבודה", הוא מוסיף מייד בחיוך רחב, "או בשום מקום אחר! המתח, הכפייתיות והאנרגיה העצבנית פשוט הזינו את עצמם. קיבלתי את הדלק שהייתי זקוק לו משיתוף הפעולה האינטנסיבי עם האנשים היצירתיים שהיו סביבי.
"כל מה שהייתי צריך לעשות זה להגיע לעבודה ולנסות לכבד את התסריט. אני לא אוהב להגיד ש'היה קשה', כי אני כל כך נהנה ממה שאני עושה למחייתי. אני עובד כשחקן כבר 25 שנה, אבל עדיין לא התרגלתי לקסם הזה שגורם לקבוצה של אנשי מקצוע מוכשרים להתאחד ולעבוד יחד לקראת אותה מטרה".
היו סרטים או תצוגות משחק ספציפיות שפנית אליהם כדי לקבל השראה, או כדי לסייע לך בעיצוב הדמות של לורד דויל?
"לא בצורה מודעת. בשנה שעברה, כשגילמתי את הפינגווין, כל הזמן נשאלתי אם שאבתי השראה מג'יימס גנדולפיני ב'סופרנוס' או מרוברט דה נירו ב'הבלתי משוחדים', ותמיד אמרתי שלא. אבל אני כן מודע לכך שכל מה שאי־פעם ראיתי, שמעתי, הרגשתי והרחתי נמצא בתוך מאגר החוויות שלי. בכל פעם שאני מקבל על עצמי תפקיד, הדברים האלה זולגים באופן בלתי נמנע אל תוך מה שאני עושה".
שבחים לבמאי
"בלדה לשחקן קטן" מבוסס על רומן מאת לורנס אוסבורן שראה אור ב־2014, ומי שביים אותו הוא הקולנוען הגרמני החרוץ והפורה אדוארד ברגר ("במערב אין כל חדש", "עד שייצא עשן לבן"), שנמצא בשוונג רציני ביותר בשנים האחרונות. לאחרונה ברגר אף הוזכר כמועמד מוביל לביים את הסרט הבא בסדרת ג'יימס בונד, וכשצופים בסרטו החדש ניתן להבין מדוע.
"אדוארד הוא סטורי־טלר אדיר", מחמיא פארל לבמאי שלו. "תשומת הלב שלו לפרטים היא בליגה משל עצמה. הוא יכול לעבוד ולעבוד ולעבוד ללא הפסקה. מספיק להסתכל על ההספק שלו בשנים האחרונות כדי להבין את זה.
"הוא צילם את 'עד שייצא עשן לבן' במקביל ליציאה של 'במערב אין כל חדש' לאקרנים, וצילמנו את 'בלדה לשחקן קטן' במקביל ליציאה של 'עד שייצא עשן לבן' לאקרנים. הוא בלתי נלאה. גם על הסט הוא ככה. הוא מקיף את עצמו באמנים נהדרים שעליהם הוא סומך באופן מוחלט. הרגשתי ששנינו היינו מתואמים לאורך כל הדרך. מאוד נהניתי מהעבודה המשותפת איתו".
איך היה לשתף פעולה עם טילדה סווינטון?
"יוצא מן הכלל. יצא לנו לעבוד יחד בצורה חטופה לפני בערך 25 שנה, כך שהיה נהדר להיכנס איתה לארגז החול ולשחק בצורה יותר רצינית הפעם. היא שחקנית קסומה ומלאת חיים. שום טייק שעושים איתה אינו דומה לטייק הקודם. היא כל הזמן מבצעת שינויים קטנטנים. היה כיף איתה".
ניתן לומר שגם מקאו עצמה היא דמות משמעותית בסרט. איך היה לצלם שם?
"כולם אומרים שמקאו היא כמו לאס וגאס על סטרואידים, אבל אני דווקא הרגשתי שזה קצת הפוך. היא פחות אגרסיבית מווגאס והיא הרגישה לי משפחתית יותר ממנה. לא רואים שיכורים ברחובות, ואין מועדוני חשפנות בכל פינה. הכל מאוד־מאוד מרוכז סביב ההימורים.
"היה מוזר לחיות במלון־קזינו למשך שמונה שבועות. אבל זה גם היה נהדר, כי כל הזמן הייתי בתוך העולם של הדמות שלי. גם כשלא צילמתי הייתי על הסט. בין אם ב'ברוז'' ובין אם ב'הרוחות של אינשרין', אני מאוד אוהב כשהלוקיישן הופך להיות חלק מרכזי מהסיפור. אני מניח שזה עוזר לי בהשעיית הספק".
לא מהמר גדול
הדמות שאתה מגלם בסרט מכורה להימורים. מה היחס שלך למשחקי מזל?
"אני לא מהמר גדול. הימרתי קצת בצעירותי - שיחקתי בלאק ג'ק בעיקר - אבל אף פעם לא הייתי טוב בזה במיוחד, וזה אף פעם לא עניין אותי יותר מדי. יש ימים שאני מאמין במזל, יש ימים שלא. ולפעמים אני פשוט מרגיש שהכל קשור זה לזה, ושהמזל שלנו הוא מה שאנחנו עושים ממנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו