"היא החזיקה לי את היד": ברוס ספרינגסטין חושף למה הסכים לסרט על עצמו

"ספרינגסטין: הדרך משום מקום", הדרמה הביוגרפית החדשה של התסריטאי-במאי סקוט קופר שעוסקת בברוס ספרינגסטין, עשוייה להפתיע אתכם.

בניגוד ל"רפסודיה בוהמית" (הסרט על פרדי מרקיורי ולהקת קווין) או "רוקטמן" (הדרמה הביוגרפית על חייו של אלטון ג'ון), שנפרשו על-פני שנים רבות ושהיו דחוסים בשירים שכולם מכירים ואוהבים, סרטו של קופר בוחר להתמקד בתקופה מאוד ספציפית ומאוד לא זוהרת בחייו של כוכב הרוק האגדי שעומד במרכזו.

לא תמצאו בו את "מיטב הלהיטים" של ספרינגסטין, וגם לא תמצאו בו את המונטאז'ים או את הקלישאות שסרטים מסוג זה נוטים לעשות בהן שימוש. במקום זאת, תוכלו להתלוות למוזיקאי צעיר, מדוכא ומבולבל, בשעה שהוא כותב ומקליט את "נברסקה", האלבום הכי אישי והכי חשוף שלו, ומנסה לעשות סדר בחייו ובזכרונותיו.

מי שמגלם את ספרינגסטין הצעיר בסרט הוא כוכב הסדרה "הדב", ג'רמי אלן ווייט, ואילו ג'רמי סטרונג ("יורשים") מגלם את המנטור והמנהל האישי הנאמן שלו, ג'ון לנדאו. אודסה יאנג ("הארנבת השחורה") מופיעה בתור מושא העניין הרומנטי של הזמר המפורסם (דמותה מבוססת על מספר בנות זוג שהיו לספרינגסטין באותן שנים), וסטיבן גראהם ("התבגרות") משלים את צוות השחקנים בתור אביו הקשוח של ספרינגסטין (ומופיע בעיקר בפלאשבקים מסוגננים שמובאים בשחור-לבן).

"לא תכננתי לקחת חלק בעשיית סרט על החיים שלי", מודה ספרינגסטין בן ה-76 במהלך שיחה מקוונת עם עיתונאים לרגל יציאת "הדרך משום מקום" לאקרנים. "אבל מאוד אהבתי את הרעיון של להתמקד בעבודה על 'נברסקה', ומצא חן בעיניי לעשות סרט שלא יהיה דרמה ביוגרפית קונבנציונלית על מוזיקאי. זו הייתה תקופה מעניינת בחיים שלי, מכיוון שבאותה עת היו לי הרבה התמודדויות ומאבקים אישיים.

"הייתי בן שלושים. כבר זכיתי בקצת הצלחה, אבל הייתי אמביוולנטי לגבי העתיד. לא הייתי בטוח שזה רעיון טוב להיות מפורסם. חשתי ניכור וזרות. היה לי קשה להתמודד עם חיי היומיום. עדיין חייתי באוסברי פארק, ניו ג'רזי, לא רחוק מהאזור שבו גדלתי. לקח לי הרבה מאוד זמן למצוא את הדרך לחיות את חיי מחוץ לבמה ולאולפן".

לא חששת לחזור ולעסוק בתקופה הזאת ולחשוף את המצב הנפשי הקשה שלך בפתיחות כה מוחלטת?

"כותבי שירים רגילים לחשוף את עצמם. זה חלק מהעבודה. זה מה שאתה עושה. זה לא הרגיש כמו דבר אמיץ לעשות. ככה אתה מספק קונטקסט עבור הקהל שלך. הגבריות הסטריאוטיפית שאני גדלתי בצילה בשנות החמישים לא הייתה שימושית עבורי. הייתי צריך למצוא גישה לרגשות שלי והייתי צריך למצוא דרך להביע אותם. זו הדרך שבה אני חי כיום. אז זה היה מאוד טבעי עבורי לספר את הסיפור הזה. לא היו לי התלבטויות".

כאמור, "בדרך משום מקום" מקדיש זמן רב לתהליך היצירתי. המצלמה מתלווה לספרינגסטין בשעה שהוא אוסף השראה לשיריו החדשים, ומנסה להיכנס אל תוך ראשו ואל תוך מחשבותיו. הסרט גם אינו מקמץ בפרטים טכניים שנוגעים להקלטת האלבום. זו התבצעה בחדר השינה בביתו השכור של ספרינגסטין באמצעות טייפ ארבעה ערוצים וציוד ביתי בסיסי. "נברסקה" למעשה היה אחד האלבומים ה"גדולים" הראשונים שהוקלטו בבית בסגנון "עשה זאת בעצמך", ולא באולפן מקצועי - מה שהפך אותו לאלבום חלוצי, פורץ דרך ומאוד משפיע.

"סקוט עושה פה דבר מדהים שאני לא חושב שאי פעם ראיתי בסרט", מחמיא ספרינגסטין לבמאי שלו. "הוא מראה מישהו שנמצא באמצע תהליך היצירה. זו תעלומה הרי, התהליך הזה. גם אחרי חמישים-שישים שנה שבהן אני עושה את זה, זו עדיין תעלומה עבורי. כשאתה מסיים לכתוב שיר, אתה אף פעם לא יודע אם אי פעם תצליח לכתוב עוד אחד. אתה פשוט לא יודע. חלק מהתהליך הזה נותר בידי המוזה; בידי האלים. סקוט מראה את האקט היצירתי הזה מתחילתו - מהרגע שהניצוץ מכה בך, משלב ההשראה - ומלווה אותו לאורך כל שלביו. הוא מראה איך לוקחים דבר שמרחף באוויר והופכים אותו למשהו פיזי. זה קסם אמיתי. זה לא טריק. אבל זה בהחלט קסם".

איך היה לצפות בסרט בפעם הראשונה? איך היה לחזור אחורה בזמן לכל המקומות והזיכרונות שעיצבו אותך?

"ישבתי עם אחותי לצפות בסרט. היא החזיקה לי את היד במשך כל ההקרנה, ובסוף היא אמרה לי 'איזה יופי שיש לנו את זה'. הסצינות שהיו הכי חשובות ומשמעותיות עבורי היו הסצינות שעוסקות בהורים ובמשפחה שלי. סקוט לכד את זה בצורה כנה ויפהפייה. הוא עשה בדיוק את הסרט שהוא הבטיח לי שהוא יעשה".

"הדרך משום מקום" עוסק בתקופה משמעותית אך קצרה בחייך. מה לגבי סרט המשך שיעסוק בתקופה אחרת או באלבום אחר?  

"בטח!", צוחק הבוס, "נעשה סדרה כמו רוקי או מלחמת הכוכבים. יהיה חלק שלישי וחלק רביעי. למה לא?".

ומה לגבי סיכויי ההצלחה של הסרט והאפשרות שיהיה מועמד לאוסקרים? נראה שספרינגסטין מודע היטב לכך שהדבר נמצא הרחק מחוץ לשליטתו. "הסרט הזה נעשה בדיוק באותו האופן שבו אני עושה את המוזיקה שלי", הוא אומר. "אני כותב את השירים הכי טובים שאני יכול, ואני כמובן מקווה שהם ימצאו קהל. אבל אני לא באמת יודע מה יקרה איתם אחרי שאני משחרר אותם. אותו הדבר לגבי הסרט. עשינו את הסרט הכי טוב שיכולנו. עכשיו כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לקוות שהוא ימצא את הקהל שלו".