נמרוד אביעד, בן 43 ממרכז הארץ, מעצב תעשייתי בהכשרה והנדימן במקצוע, הוא בעליו של האוסף הפרטי הגדול ביותר בישראל - ואולי בעולם - של פריטים מטרילוגיית "בחזרה לעתיד". באוסף שלו כאלף פריטים, חלקם נדירים ביותר, המתעדים כל פרט קטן מהסרטים שהפכו לקלאסיקה.
"הייתי ילד שאהב לעשות דברים עם הידיים - פיסול, ציור, אוריגמי, להטוטנות", הוא מספר. "קולנוע ומוזיקה מאוד משכו אותי, בעיקר קולנוע. הפכתי להיות אנציקלופדיה של קולנוע. הייתי יושב ורואה סרט שאהבתי עשרות אם לא יותר פעמים, ומתוך כולם - את 'בחזרה לעתיד' הכי 'בלעתי'".
הכול התחיל לפני 12 שנה, כשאחיו הקטן הביא לו מתנה ליום הולדתו - עותק של ירחון הספורט "Grays Sports Almanac: Complete Sports Statistics 1950-2000" מהסרט השני, שהזמין מאיביי. "פתאום להחזיק אובייקט, זה לא אובייקט שפיזית היה בסרט אבל זה רפליקה אחד לאחד - זה עשה לי קליק", הוא נזכר. "שמתי אותו לתצוגה על מדף בחדר, והייתי מאוד קשור לדבר הזה. זה היה הניצוץ הראשון".
אבל הדבר הגדול באמת התחיל בירח הדבש בפירנצה. "היינו צמוד לפסל המפורסם של דוד, והייתה חנות צעצועים. נכנסתי וראיתי שם את הדגם של הדלוריאן מהסרט השני, 1:18, עם גלגלים מתקפלים ודלתות נפתחות, והכול נראה אמיתי. אמרתי - אני חייב את זה. זו הייתה הדלוריאן המקצועית הראשונה שהייתה לי, ומשם זה הלך והחריף".
מאות אלפי שקלים על חלום
לתאר את האוסף לפרטי פרטים בלתי אפשרי - ספרים, קלטות, שעונים, פוסטרים, בובות, פרטי לבוש, "הוברבורדים", ועוד ועוד. "זה לא רק משאב של זמן, גם משאב כלכלי - לא מעט כסף לצערי", הוא מודה. "היו לי המון הקרבות. למשל, יש לי דגם של הדלוריאן גדול, אחד לשש של "Hot Toys", מהסרט הראשון. כשקניתי אותו זה כבר היה מאוד יקר ומאוד קשה להשיג. היה לי בזמנו רכב אספנות, חיפושית משנת 1974, מקסימה - מכרתי אותה ועם הכסף קניתי את הדלוריאן הזאת באלפי שקלים".
לפני כשלוש שנים וחצי, כשסבתו נפטרה, הוא קיבל בירושה פריטים שמכר - ורכש עם הכסף את הגיטרה הדומה לזו של מרטי מקפליי בסרט. "לרכוש את הפריטים הגדולים או היקרים יותר - זו הקרבה. באיזשהו שלב היו כמה הזמנות שהגיעו בבת אחת, קניות מוקדמות שערכתי, ופתאום זה עשה לנו מינוס גדול. שם החלטתי לעשות סטופ", הוא מספר בכנות.
"עצרתי, התאזנו מבחינה כלכלית, ומאז אני משתדל לשמור על המאזן בין ההוצאות לבין העיסוק הזה באוסף".
נמרוד משתמש, בין היתר, באתר צרפתי ייעודי שמפרט כמעט כל פריט שהופיע בסרטים - מדגמי רכבים מדויקים ועד שעונים ספציפיים. "יש שם גם תמונות HD באיכות גבוהה, כל פריים של כל הטרילוגיה. בכל פעם שחיפשתי פריט שאין לי, שאין לאף אחד, שאני חייב להשיג אותו - הייתי מוצא את הפריימים המדויקים, מגדיל, מאתר את הפריט ומשיג אותו".
מתבנית פאי עתיקה לשעון דשבורד
בין הפריטים המיוחדים באוסף: ספר מ-1885 - בדיוק הכרך הרביעי מתוך חמישה שהופיע בסרט השלישי, כשדוק ומרטי משרטטים את הדיאגרמה של הרכבת. "יש שם שלט שכתוב עליו 'נקודת אל חזור' - זה צבע לבן עם מכחול שכתוב על כריכה של ספר. יש לי את הספר האמתי הזה".
אבל הפריט הכי עתיק באוסף הוא תבנית הפאי המקורית מהסרט השלישי - זו שמרטי זורק כמו פריסבי ופוגע בבופורד "הכלב המשוגע" טאנן. "ההיסטוריה היא נכונה - הייתה חברה שמייצרת פאי בשם 'פריסביז פאיס', וילדים היו לוקחים את התבניות המשומשות ומשחקים איתן. כך נולד הפריסבי. יש לי את התבנית המקורית מאותה שנה, שכתוב עליה שם החברה".
הפריט הכי קשה להשגה? "השעון המעורר של דוק שישב בסרט הראשון על הדשבורד של הדלוריאן", הוא אומר מיד.
מירוץ על האוסף הגדול בעולם
בישראל, נמרוד מחזיק בוודאות באוסף הגדול ביותר. אבל מה עם העולם? "יש אב ובן במסצ'וסטס שהם מוגדרים המעריצים הכבדים ביותר של 'בחזרה לעתיד' בעולם. יש להם אחוזה ענקית שמלאה בפריטים מקוריים שהיו בסרט - את הדלוריאן המקורית מהסרט השלישי, את הרכב של דוק משנת '55 - פולקסווגן סטיישן וואגון, את השלט המקורי שאיתו הוא מסיע את הדלוריאן לעתיד בסרט הראשון. הדלוריאן שלהם מהסרט השלישי - קנו במכירה פומבית ב-650 אלף דולר, וזה רק פריט אחד".
אבל מבחינת מספר פריטים, נמרוד מאמין שהוא מוביל. "מבחינת ערך כספי, אני לא מתקרב אפילו לאוספים הגדולים בעולם. אבל אני פשוט קניתי כל דבר שמצאתי שקשור לסרט. מבחינת מספר פריטים, אני מאמין שיש לי את האוסף הכי גדול בעולם".
נמרוד נשוי לדנה, גם היא אספנית נלהבת - של פריטי "סיינפלד". "לפני כמה שנים הפתעתי אותה ליום הולדת עם מתנה של כמה עשרות פריטים של סיינפלד שליקטתי במשך כמה חודשים. מאז האוסף שלה גדל". לזוג שלוש בנות - נועה, שקד וירדן.
ליום הולדתו האחרון, דנה הכינה לו מתנה מיוחדת - הלכה לבונה מיניאטורות ובנתה לו את החלון של חנות פריטי שנות ה-80 מהסרט, כולל חוברת הספורט עם תוצאות משחקי הספורט עד שנת 2000.
האוסף מאוחסן בחלקו בחדר מסודר ונעול היטב, והשאר במחסן. נמרוד אינו פותח את האוסף לציבור הרחב, אבל חברי קבוצת הפייסבוק הישראלית של הסרט - שבה הוא משמש כאחד המנהלים - זכו לבקר. רגע מיוחד עבורו היה כשהמנטליסט ליאור סושרד הגיע לראות את האוסף בפורים האחרון ולקח חליפה להתחפש איתה.
"אני מאוד מקווה שאיזה מוזיאון או גוף אחר יעשה עם זה משהו", הוא אומר. "זה לא יכול להישאר סגור לתמיד".
40 שנה למסע בזמן
באוקטובר 2015, בדיוק לפני עשור, הגיע התאריך שאליו נסעו מרטי ודוק בסרט השני - 21 באוקטובר 2015. עכשיו, ב-2025, חוגגים 40 שנה לסרט המקורי, והוא מוקרן מחדש בבתי קולנוע ברחבי העולם, כולל בישראל, בגרסה דיגיטלית משוחזרת.
"הסרט השני הוא האהוב עליי", נמרוד מספר. "יש בו הכי הרבה משחק של אחורה-קדימה, וכמובן העתיד - לראות איך העתיד יראה זה משהו שתמיד הקסים אותי כילד. אמרתי הלוואי שנגיע ל-2015 ונראה מכוניות מעופפות, וזה לא קרה. אבל יש הרבה תחזיות שהתגשמו - הטלוויזיה השטוחה על הקיר, ועוד הרבה דברים".
מה מושך אותו כל כך בסרטים האלה? "כל הנושא של מסע בזמן מאוד מדבר אליי. המשחק של 'מה אם' - אם היינו יכולים לשנות את העבר, איך זה היה משפיע על העתיד. הסרט הזה משלב כל כך הרבה - זה אקשן, זו המכונית הזאת, דברים שלא ראיתי בשום סרט אחר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו