חכו לנטפליקס: הסרט המאכזב הזה לא שווה הגעה לקולנוע

"על סף פיצוץ", של הבמאית זוכת האוסקר קתרין ביגלו ("מטען הכאב", "כוננות עם שחר"), מבטיח הרבה, אך מקיים מעט. מעט מאוד, אפילו.

על פניו, מדובר במותחן צבאי ריאליסטי ומורט עצבים שעוסק בסכנות הקיומיות שכרוכות בנשק גרעיני. אנסמבל השחקנים רחב, מגוון ומרשים ביותר. התסריט של נואה אופנהיים נטוע במציאות ומבוסס על עבודת תחקיר רצינית ויסודית. עבודת הבימוי של ביגלו מדוייקת וחדה כתמיד.

ובכל זאת, ככל שהוא נמשך, כך מתברר שסרטה של ביגלו - שיעלה בנטפליקס בעוד שבוע וחצי, לאחר שיסיים את ביקור הבזק שלו באולמות הקולנוע - מזייף, מתנדנד, מסתובב בסיבובים, ומפספס את מטרתו בכמה קילומטרים טובים. בתור התחלה, הוא אינו מחדש כמעט דבר, ופחות או יותר מסתפק בלדלקם את הברור ואת המובן מאליו. כלומר ש"נשק גרעיני זה רע ומאוד מסוכן לשלום העולם" (די! באמת? כי לרגע הייתי בטוח שנשק גרעיני זה ממש אחלה. מזל שצפיתי בסרט!).

בתור המשך, אלמנט המתח של "על סף פיצוץ" מתפוגג והולך ככל שנוקפות הדקות. תאשימו בכך את המבנה התסריטאי הגימיקי, שמביא את אותן התרחשויות משלוש נקודות מבט שונות. בפעם הראשונה שזה קורה, אנחנו עוד על הכיסא בציפייה לבאות. בפעם השלישית, הרבה פחות.

אם בכך אין די, הרי שגם יש בסרט הלכאורה "רציני" ו"איכותי" הזה כמה וכמה רגעים מאולצים ומאוד לא אלגנטיים שדוחפים אותו בעדינות אל עבר ז'אנר "סרטי האסונות". למעשה, כמעט כל סצינה שמבקשת להיות "אנושית", חוטאת בסנטימנטליות, במלאכותיות ו/או בחוסר סבירות.

והדבר הכי גרוע? כשהסרט ייגמר, רבים הסיכויים שתשאלו "מה, זהו??" בטון ממש-ממש מופתע. כי אפשר להשתמש בהרבה מאוד מילים כדי לתאר על האופן שבו ביגלו בוחרת לסיים את סרטה, אבל "מספק" לא תהיה אחת מהן.

העלילה מתרחשת בבוקרו של יום רגיל שהופך במהירות שיא למה שעשוי להיות היום האחרון בחיי מרבית המין האנושי. מערכות ההגנה של ארצות הברית מזהות טיל גרעיני שנמצא בדרכו לאחת הערים המרכזיות שלה. לא ידוע מי שיגר את הטיל. לא ברור מדוע הוא שוגר. מה שכן ניתן לדעת בשלב מוקדם זה הוא שאם לא יצליחו ליירט אותו, בעוד כעשרים דקות, הטיל יגיע ליעדו. מאות אלפי אנשים ימותו, וזו רק תהיה ההתחלה של אסון גלובלי בלתי נתפס כי ארצות הברית תהיה מוכרחה להגיב.

כאמור, התרחיש הנ"ל משחק את עצמו על המסך שלוש פעמים, מכמה נקודות מבט, במה שאמור להיות "זמן אמיתי". המצלמה של ביגלו, ששואבת לא מעט השראה מסרטיו הדוקו-דרמטיים של פול גרינגראס, מקפצת בין כמה זירות וכמה חדרי מצב מבוצרים, ומציגה בפני הצופים קשת רחבה של נפשות פועלות שמתבוננות על מסכים מרצדים בפרצופים מודאגים. פקידים זוטרים לצד הנשיא וסגנו. גנרלים בכירים שאננים לצד חפ"שים דומעים ומלאי חרדה שיושבים בתחנות מכ"ם ונ"ט מבודדות. הז'רגון הצבאי שולט, וכל מילה שנייה מורכבת מראשי תיבות.

תוך כדי, התסריט גם מסתיר, משמיט או מערפל פרטים מסוימים שאותם הוא יבקש לחשוף בשלב מאוחר יותר, כאשר נראה את אותם אירועים מוצגים מזווית אחרת. למרבה הצער, אף אחד מחלקי הפאזל הנוספים האלה אינו מוסיף משהו חיוני או מפתיע לתמהיל ואינו מצדיק את המבנה התסריטאי הגימיקי.

קצב האירועים נותר גבוה לכל אורך הדרך, וכך גם מפלס הבלבול. אף אחד לא מבין מה קורה. אף אחד לא יודע מה צריך לעשות. אם לא היינו רואים את כל זה קורה ב"ד"ר סטריינג'לאב", של סטנלי קובריק כבר לפני 60 שנה, אולי זה היה טיפה אפקטיבי יותר, לא יודע. בכל מקרה, "סטריינג'לאב" לפחות גרם לבלגן האבסורדי והמקאברי שלו להיות מצחיק.

בתוך כל ההמולה הגדולה, כן בלטו לי שני רגעים קצרים ושניהם דווקא רגעים אינטימיים מאוד, שפועלים במנותק מהמהלכים העיקריים שהסרט מבצע. בראשון, רבקה פרגוסון, שעובדת בתפקיד בכיר באחד מחדרי המצב, לוקחת 30 שניות כדי להתעלם מהפרוטוקול ולהזהיר את בעלה מפני מה שעומד לקרות. זו סצינה חטופה וזריזה, אך פרגוסון כל כך משכנעת בייאושה שמילותיה מותירות חותם עמוק יותר מכמעט כל סצינה אחרת בסרט.

הרגע השני שאזכור מ"על סף פיצוץ" הוא הרגע שבו נשיא ארצות הברית, שמגולם באנושיות ובחוסר ביטחון מעורר הזדהות בידי אידריס אלבה, מקבל את הבשורה שמדינתו נמצאת תחת איום גרעיני מיידי. במבט המום אחד אלבה מצליח להעביר יותר פחד וזעזוע מאשר כל הסרט הזה גם יחד (בשולי הדברים, בחודש שעבר אלבה גילם את ראש הממשלה הבריטי בקומדיית האקשן "ראשי המדינה", החודש הוא מגלם את נשיא ארה"ב. איזה מנהיג עולמי יגלם בחודש הבא?).

הדבר השלישי והאחרון שאני אזכור מ"על סף פיצוץ" הוא את הסוף המבאס שלו, ואת העובדה שביגלו בחרה למשוך את הצופים אחריה במשך קרוב לשעתיים, רק כדי לשלוח אותם הביתה עם סצינת סיום שהיא ההגדרה המילונאית ל"אנטי קליימקס". לא אעשה ספויילר, כמובן, אך כן אומר שמדובר בהחלטה תמוהה, פחדנית ומאוד מאכזבת. קתרין ביגלו היא במאית אדירה שצריכה לעשות סרטים לעיתים יותר קרובות. אך "על סף פיצוץ" הוא ככל הנראה סרטה החלש ביותר. תרגישו חופשיים להמתין להגעתו לנטפליקס.

"על סף פיצוץ", ארה"ב 2025

ציון: 2.5 כוכבים