בצל הבידוד התרבותי ההולך וגובר של מדינת ישראל (ושבועות ספורים לאחר שאלפי קולנוענים בינלאומיים חתמו על עצומה הקוראת להחרים פסטיבלי קולנוע ישראליים), הערב (ראשון) תצא לדרכה המהדורה ה-41 של פסטיבל הקולנוע חיפה. החדשות המשמחות הן שלמרות ההשפעה המורגשת של החרם על התוכנייה הבינלאומית של הפסטיבל, עדיין תוכלו למצוא בה שפע של סרטים חדשים, מדוברים ומרתקים לצפות בהם במהלך עשרת הימים הקרובים (וגם חופן קלאסיקות, כמובן). הנה כמה מהם.
יתום
סרט הפתיחה של הפסטיבל מגיע אלינו היישר מפסטיבל ונציה, שם התקבל בסבר פנים יפות (גם אם לא נלהבות). היוצר ההונגרי המוערך לאזלו נמש ("הבן של שאול") מגיש דרמת התבגרות איטית, תקופתית ויהודית מאוד, שמתרחשת בבודפשט הקומוניסטית, כעשר שנים לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה.
הסיפור העצוב שואב השראה מזכרונות הילדות של אביו של נמש, והתוצאה מוקפדת, מרהיבה לעין ומוצלחת משמעותית מסרטו הקודם, "שקיעה". לא סרט פורץ דרך, אך רחוק מלהיות בזבוז של זמן. קצת כמו גרסה אירופאית אמנותית לסרט של אבי נשר.
אין ברירה אחרת
סרטו החדש של המאסטר הדרום-קוריאני פארק צ'אן-ווק ("שבעה צעדים", "החלטה לעזוב") היה אחד הסרטים הלוהטים ביותר בוונציה, ורבים אף מיהרו להכתיר אותו כפסגת יצירתו של פארק. זוהי סאטירה חברתית קיצונית, בסגנון "פרזיטים", שבמרכזה עובד בכיר במפעל לייצור נייר המאבד את עבודתו בפתאומיות. כדי לשפר את סיכוייו למצוא עבודה חדשה, גיבורנו מחליט לחסל את מתחריו (באופן מילולי). כמובן שהדברים אינם הולכים כמתוכנן.
התסריט מבוסס על הרומן "הגרזן", של דונלד ווסטלייק האמריקאי, ולי ביונג-הון (שזכור לכם מתפקידו כאיש החזית ב"משחק הדיונון") מככב בתפקיד הראשי. אמנם אינני סבור ש"אין ברירה אחרת" משתווה ל"פרזיטים", אבל הוא מצחיק, מטריד, מלא בהברקות, ובהחלט שווה צפייה. אחד מסרטיו ה"קלילים" ביותר של פארק. אבל הכל יחסי, כן?
אלפא
ארבע שנים לאחר שזכתה בפרס דקל הזהב עבור "טיטאן", ז'וליה דוקורנו שבה אלינו עם דרמת אימה חדשה שבמרכזה נערה בעייתית בת 13 ואמה החד-הורית. העלילה ההזויה של "אלפא" עוסקת בווירוס מסתורי שהופך את הנגועים לפסלי שיש, ומתמקדת בחששה של האם שבתה נדבקה במחלה כאשר החליטה לקעקע את זרועה.
התגובות לסרט יוצא הדופן הזה נעות בין שתי הקצוות: יש הסבורים שמדובר בכישלון מוחלט ובלתי נסבל, ויש שחושבים שמדובר בסרט פולחן שידברו עליו עוד שנים ארוכות. בכל מקרה, אדישות אינה אופציה. גולשיפטה פראהאני, טאהר רחים, אמה מאקי, מליסה בורוס ופינגאן אולדפילד מככבים.
בלו מון
הבמאי האמריקאי המצוין ריצ'רד לינקלייטר ("לפני הזריחה", "התבגרות") ממשיך לתת בראש. "בלו מון", סרטו החדש (והשני ב-2025, אחרי "הגל החדש", שהוצג בפסטיבל קאן), הוא דרמה ביוגרפית אינטימית ותיאטרלית על לורנץ' הארט, כותב הפזמונים האגדי, ששיתף פעולה במשך שנים עם ריצ'רד רוג'רס. כעת, זמן קצר לאחר שדרכיהם של השניים נפרדו, ורגע לפני שרוג'רס משיק מחזמר חדש שכתב ללא שותפו הישן, הארט יושב לבדו בבר וחושב על האירועים שהובילו לכך.
אית'ן הוק מככב בתפקיד הראשי ומגיש את אחת מההופעות הגדולות של הקריירה שלו. לצדו תוכלו למצוא את מרגרט קוואלי, בובי קנאבלי ואנדרו סקוט.
חיים סודיים
ג'ודי פוסטר לוקחת חופשה קצרה מהוליווד כדי לככב במותחן קומי דובר צרפתית של הבמאית הצרפתייה-יהודייה רבקה זלוטובסקי ("ילדים של אחרים").
פוסטר מגלמת פסיכואנליטיקאית פריזאית בעלת שם שיוצאת לחקור את נסיבות מותה של אחת ממטופלותיה. דניאל אוטיי מגלם את האקס שלה, ומשתתפים נוספים כוללים את מתייה אמלריק, וירג'יני אפירה ו-ונסן לקוסט. לחובבי מהתלות צרפתיות (ומעריצים של פוסטר).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו