מרגו רובי וקולין פארל מגלמים שני רווקים נצחיים שמנסים לפתור את בעיות הזוגיות שלהם אחת ולתמיד ב"מסע גדול, אמיץ ויפה" - אגדה רומנטית, צבעונית וכביכול קסומה ששואבת את השראתה מסרטיו של צ'רלי קאופמן (ובמיוחד מ"שמש נצחית בראש צלול"), ומשלל מקורות אחרים (כמו "דלתות מסתובבות", "בחזרה לעתיד" ו-"לה לה לנד", לדוגמה).
למרבה הצער, על אף כשרונם ויופיים של שני כוכבי הסרט, התוצאה מתקשה להלהיב, לחדש או לרגש, ואינה מגיעה לקרסוליים של היצירות הקלאסיות והאהובות שאת דרכן היא מבקשת להמשיך.
רובי היא שרה. פארל הוא דיוויד. הם נפגשים בחתונה, מפלרטטים קלות ואוכלים יחד צ'יזבורגר. עד מהרה מתברר ששניהם שכרו את הרכב שעמו הגיעו לחתונה באותה סוכנות רכב משונה (שמנוהלת בידי פיבי וולר-ברידג' וקווין קליין, בהופעות אורח קצרות).
נוסף לכך, גם מתברר שיחד עם הרכב, השניים קיבלו מכשיר GPS מיוחד שמדבר איתם, שקורא להם בשמם, ושמציע להם לצאת יחד למסע גדול, אמיץ ויפה. לאחר התלבטות קצרה, הם נענים להצעה.
הבעיה העיקרית של "מסע גדול, אמיץ ויפה" היא שהמסע שניצב במרכזו אינו גדול, אינו אמיץ ואינו יפה. למעשה, מדובר במסע די שגרתי שמסתכם בטיול מנומנם בין כמה דלתות קסומות (המפוזרות בלוקיישנים שונים), שלוקחות את גיבורינו לנקודות מרכזיות וגורליות בחייהן.
כך, למשל, דיוויד חוזר לבית הספר וחווה מחדש רגע רומנטי שצילק אותו, ואילו שרה חוזרת למוזיאון שאותו אהבה לפקוד עם אמה. שניהם מקבלים הזדמנויות להגיד דברים שלא הספיקו לומר - גם לאהוביהם, וגם לעצמם - ומנסים לתקן את מה ששבור אצלם. לרגע אין ספק שיצליחו.
מי שביים את "מסע גדול, אמיץ ויפה" הוא היוצר העצמאי המוערך קונגודה (ששיתף פעולה עם פארל גם בסרטו הקודם, "אחרי יאנג"). אך מלבד כמה פריימים נאים ומסוגננים (שמקפידים לעשות שימוש בצבעי יסוד עזים), לא תמצאו פה זכר לתנופה, לעומק או ליצירתיות. למרות האלמנטים הפנטסטיים שמאפשרים את קיומו, הסרט עצמו אינו נועז ואינו פרוע, והניסיון שלו לאזן בין ריאליזם לבין קסם אינו עולה יפה ומותיר את היצירה קירחת משני הכיוונים.
מצד אחד, דיוויד ושרה נותרים מרוחקים מהצופים, ואינם הופכים לדמויות בשר ודם. מצד שני, להוציא כמה רגעים קצרים - כמו הנאמבר המוזיקלי המוצלח שפארל מגיש כחלק מהצגת הסיום שלו בבית הספר, למשל - גם שום דבר שקורה בתוך "הממד הקסום" אינו מאוד מפתיע או יוצא דופן.
בסופו של דבר, הצפייה ב"מסע גדול, אמיץ ויפה" היא כמו לצפות בשני אנשים מאוד פוטוגניים, שאתם לא מכירים, משתתפים בסדנת פסיכו-דרמה, כאשר תוך כדי, אתם מתחילים להבין ששני האנשים האלה אולי מאוד פוטוגניים, אבל הם ממש אינם מעניינים. מומלץ לוותר ולראות את "שמש נצחית" שוב במקום.
"מסע גדול, אמיץ ויפה", ארה"ב 2025
ציון: 2 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו