"אמתלה להחרים את כל הישראלים והציונים?": כוכבי הוליווד בעצומה פרו-ישראלית

שבועות בודדים לאחר פרסום העצומה שעליה חתמו קרוב ל-4,000 עובדים בתעשיית התרבות והבידור העולמית אשר התחייבו להחרים מוסדות קולנוע ישראליים על רקע המלחמה בעזה, התפרסם היום (חמישי) מכתב פתוח נוסף שעליו חתמו, נכון לעכשיו, כ-1,200 עובדי תעשייה שמתנגדים לחרם האומנותי.

המכתב החדש, המופץ מטעם הארגונים הפרו-ישראליים Creative Community for Peace (קהילה יוצרת למען שלום) ו"The Brigade" (הבריגדה), טוען כי רוב עובדי תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית דווקא נוטים לצד השמאלי של המפה הפוליטית ומתנגדים למדיניות הממשלה, ואף מדגיש כי הסרט "הים", זוכה פרס אופיר שעתיד לייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בטקס האוסקר הקרוב, עוסק בילד פלשתיני שמסכן את חייו כדי לבקר בחוף הים בתל אביב.

בין החותמים על המכתב הפרו-ישראלי החדש ניתן למנות את השחקנים והשחקניות ליב שרייבר, דברה מסינג, מים ביאליק, מייקל רפפורט, ג'רי אוקונל ("גולשים בזמן"), מייר וינינגהם ("ג'ורג'יה אחותי"), אנתוני אדוארדס ("ER"), ליסה אדלשטיין ("האוס"), רבקה דה מורניי ("היד שמנענעת את העריסה", "ג'סיקה ג'ונס"), ג'ניפר ג'ייסון לי ("שמונת השנואים", "פארגו"), פטרישיה היטון ("כולם אוהבים את ריימונד"), פרד סבאג' ("שנות הקסם"), מייקל רוזנבאום ("סמולוויל"), מארק פויארסטין ("רופא להשכיר") והאווי מנדל, לצד אושיית הטלוויזיה (ואשתו של אוזי אוסבורן המנוח) שרון אוסבורן, כוכב להקת קיס ג'ין סימונס (הישראלי במקור), המוזיקאים מתיסיהו ורג'ינה ספקטור, המפיק ג'ק בנדר והישראלים חיים סבן, מייק בורשטיין, נועה תשבי, יהודה לוי ועוד רבים אחרים.

להלן עיקרי המכתב:

"אנו מודעים לכוחו של הקולנוע. אנו מודעים לכוחו של הסיפור. זו הסיבה שאנו לא מסוגלים לשמור על שתיקה כשסיפור הופך לכלי נשק, כששקרים מתחפשים לצדק, וכשאומנים מולכים שולל כדי להעצים תעמולה אנטישמית.

"העצומה שהופצה תחת השם 'קולנוענים למען פלשתין' (Film Workers for Palestine) היא לא אקט של מצפון. זהו מסמך של דיסאינפורמציה שמעודד צנזורה שרירותית ואת מחיקת האומנות.

"לצנזר את הקולות ששואפים למצוא מכנה משותף ולבטא את האנושיות שלהם הוא מעשה פסול, לא יעיל וסוג של עונש קולקטיבי.

"תעשיית הקולנוע הישראלית כוללת פרויקטים פורצי דרך וחיוניים על פלשתינים ויהודים, שרבים מכם היללתם ושיבחתם. תעשיית הקולנוע הישראלית הינה חסרת מנוח, דעתנית ועצמאית, מקום שבו במאים קוראים תיגר על שרי ממשלה, ורבים מהפסטיבלים ששמתם למטרה דוגלים בעקביות במחלוקות ובחילוקי דעות.

"תעשיית התרבות הישראלית היא מרכז תוסס של שיתופי פעולה בין אומנים יהודים ופלשתינים, שעובדים יחד מדי יום כדי לספר סיפורים מורכבים אשר מעשירים את שתי הקהילות ואת העולם כולו. מוסדות הקולנוע הישראלים הם לא ישויות ממשלתיות. הם לרוב המבקרים הרמים ביותר של מדיניות הממשלה.

"העצומה משתמשת במושגים מעורפלים כמו 'מעורבות' ו'שותפות לפשע'. מי יחליט אילו מוסדות קולנוע וקולנוענים ישראלים הם 'מעורבים'? מועצה מקארתית בעלת רשימות שחורות? או אולי "שותפות לפשע" היא בעצם אמתלה להחרים את כל הישראלים והציונים – 95% מכלל האוכלוסיה היהודית העולמית – לא משנה מה הם יוצרים ובמה הם מאמינים?

"ההיסטוריה מזהירה אותנו. כבר נעשה בעבר שימוש בצנזורה כדי להשתיק קולנוענים: מכונת התעמולה של גרמניה הנאצית, צנזורה סובייטית, ואפילו הרשימות השחורות של הוליווד. בכל פעם הצנזורה הוסוותה כמעלה, אבל בכל פעם היא בעצם נועדה לדכא. בכל פעם, המטרות שלה התרחבו.

"אנחנו יודעים שהכוונות של רבים מכם טובות, ושאתם מאמינים שאתם פועלים למען השלום. אבל השמות שלכם הופכים לכלי נשק ומקושרים לשקרים ולאפליה. העצומה הזו מוחקת קולות ישראלים שונים, מעניקה לגיטימציה לשקרים ומגינה על חמאס מאשמה.

"אם אתם מעוניינים בשלום, עליכם לקרוא באופן מיידי לשחרור החטופים הנותרים. לתמוך בקולנוענים שיוצרים דיאלוגים חוצי קהילות. להתייצב נגד חמאס. תנו לאומנות לספר את כל האמת. אנו קוראים לקולגות שלנו בתעשיית התרבות לדחות את הקריאה לחרם המפלה והאנטישמי, שרק מוסיף עוד מחסום בדרך לשלום".

בנוסף, כמה מיוזמי המכתב הוסיפו מילים אישיות משלהם.

חיים סבן: "לאורך הקריירה שלי, הייתי עד לכך שסיפורת יכולה להיות כלי מדהים ליצירת הבנה והזדהות מסביב לאנושיות המשותפת שלנו. החרמת קולנוענים ישראלים על רקע הזהות שלהם בוגדת במשימה הזו ומחבלת במאמצים לשלום. התקדמות אמיתית מתרחשת כשאנחנו מקשיבים זה לזה, ישראלים ופלשתינים, ומאפשרים לאומנות לפתוח את הדלתות שהפוליטיקה מרבה לסגור".

דברה מסינג: "כשאומנים מחרימים אומנים אחרים רק בגלל מדינת המוצא שלהם, זוהי אפליה בוטה ובגידה בתפקיד שלנו כמספרי סיפורים. ההיסטוריה מוכיחה לנו שחרמות נגד יהודים היו ומאז ומתמיד כלי של משטרים רודניים. בהצטרפות למהלך הזה, האומנים האלה מיישרים קו – במודע או שלא במודע – עם מורשת אפלה של אנטישמיות".

גם רבקה דה מורניי ומים ביאליק כתבו דברים דומים, כאשר האחרונה גם ציינה את זכייתו של הסרט "הים" בפרס אופיר, והדגישה שדווקא קרן הקולנוע הישראלי, שסייע בהפקת הסרט, הושם למטרה לחרם.