שלושה מותחני פשע שמתרחשים ברחובות ניו יורק מציגים בימים אלה על המסכים. על הראשון, והמוצלח מכולם, "נתפסו על חם", של הבמאי דארן ארונופסקי, סיפרנו (והמלצנו) לכם בשבוע שעבר. על השניים הנותרים נדבר ממש עכשיו.
בואו נתחיל דווקא עם הפחות מוצלח. זהו "משחק מסוכן" ("Relay", במקור), של הבמאי הבריטי החרוץ והמגוון דיוויד מקנזי, שכבר חתום על לפחות סרט אחד שהיה ממש מעולה ("באש ובמים"). העלילה מסתובבת בטריטוריות המפותלות של מותחנים כמו "מייקל קלייטון" ו"משחק כפול" (שניהם של טוני גילרוי, שניהם מתרחשים גם הם בניו יורק), ובמרכזה אנו פוגשים את אש - סוכן צללים שפועל כדי לתווך בין תאגידים מושחתים, לבין עובדים אמיצים שביקשו לחשוף שחיתויות במקום עבודתם, אך חזרו בהם בשל הלחצים והאיומים שהופנו כלפיהם בידי מעסיקיהם.
כמובן שגיבורנו, שמגולם בידי ריז אחמד ("מלחמת הכוכבים: רוג אחת", "צלילי המטאל"), ניצב לצד העובדים חסרי ההגנה, ובמעשיו הוא מנסה לסייע להם לחמוק ללא פגע מהבריונים התאגידיים שמנסים לאתר אותם - ולהיעלם. בתוך כך, כדי לטשטש את זהותו ולשמור על אלמוניות מוחלטת, בכל ההתקשרויות שלו, המתווך שלנו מקפיד להשתמש בשירות טלפוני מיוחד שמיועד לחירשים, ובו ההודעות והמסרים מוקלדים בידי ה"דוברים", ומוקראים באוזני ה"שומעים" בידי נותני השירות.
בתחילת הסרט, אישה שעובדת בתאגיד להנדסת מזון (לילי ג'יימס, "בייבי דרייבר") פונה לאש כדי שיעזור לה להשיב למעסיקיה את המסמכים שגנבה ממקום עבודתה, ולאחר בדיקה קצרה של המקרה, הוא מסכים. כמובן שיחידה של סוכנים שפועלת בשירות התאגיד עוקבת אחרי כל תנועה של האישה; כמובן שלמתווך יש כל מיני טריקים כדי להקשות עליהם ולבלבל אותם; וכמובן שבשלב מסוים גם יגיע הטוויסט העלילתי הגדול שיהפוך את כל מה שחשבנו על ראשו.
"משחק מסוכן" אולי שואב השראה ממותחני הפרנויה של שנות השבעים (ומשני הסרטים של טוני גילרוי שהוזכרו בראשית הביקורת), אך הוא אינו מתקרב לרמתם - לא מבחינת תחכום, לא מבחינת אווירה ולא מבחינת ביצוע. ריז אחמד אמנם מגיש הופעה מעניינת - במשך דקות ארוכות הוא אינו מציע הגה מפיו, ולפרקים נראה כאילו שהוא מככב בסרט אילם - וגם סיפור הרקע של הדמות שלו בהחלט אינו שגרתי. אך מעבר לגימיק של השירות הטלפוני לחירשים, שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב (ושגם נתן לסרט את שמו), אין לאש יותר מדי טריקים בשרוול וההתנהלות החשאית שלו מתקשה להרשים או לשכנע. בנוסף, סם וורת'ינגטון ("אווטאר"), שמוביל את הצוות שדולק בעקבות העובדת הסוררת, לא מתגלה כיריב רציני, וגם הדמות של לילי ג'יימס פלקטית ונטולת עניין.
אני מניח שהייתי מגלה קצת יותר סלחנות כלפי "משחק מסוכן" וכלפי גיבורו רדוף השדים אם לא הייתי מנחש את הטוויסט הגדול שלו כבר בדקותיו הראשונות אבל לצערי, זה בדיוק מה שקרה. מצד אחד, אפשר להגיד שצפיתי ביותר מדי סרטים בחיי, ושמאוד מאוד קשה להפתיע אותי (מה שנכון). מצד שני, אפשר גם לומר שהטוויסט הזה צפוי וחצי אפוי, ושאפשר לזהות אותו מגיע מקילומטרים (גם נכון). בכל מקרה, זה הרס לי את הסרט באופן סופי.
"Highest 2 Lowest", לעומת זאת, שעלה בסוף השבוע האחרון בשירות הסטרימינג אפל פלוס, ושמתרחש גם הוא ברחובותיה ובשכונותיה של מנהטן, יותר משווה צפייה. זהו שיתוף הפעולה החמישי בין הבמאי האמריקאי הוותיק ספייק לי לשחקן העל דנזל וושיגנטון, והפעם הם משלבים כוחות כדי להגיש לנו רימייק ניו יורקי עכשווי של "High and Low", פילם נואר קלאסי של אקירה קורוסאווה מ-1963.
דנזל מככב בתור דיוויד קינג, מנכ"ל עשיר של חברת תקליטים שבנו נחטף. החוטפים דורשים כופר של 17.5 מיליון דולר וקינג כבר מסכים לשלם, אלא שאז מתברר שעקב טעות בזיהוי, החוטפים בכלל חטפו את הבן של נהגו הנאמן של קינג, פול (ג'פרי רייט). האם גיבורנו יסכים לשלם את הכופר כדי להציל את בנו של חברו? או שמא יעדיף לשמור את הכסף לעצמו כדי שיוכל להוציא לפועל את העסקה השאפתנית והגורלית שתדאג לכך שהוא יישאר בעל המניות המרכזי בחברת התקליטים שלו? אין ספק שמדובר בדילמה לא פשוטה.
לא חסרות סיבות לצפות ב"Highest 2 Lowest", אך כנראה שהסיבה העיקרית היא תצוגת המשחק הפנומנלית של דנזל וושיגנטון, שמגלם כאן דמות שייקספירית מודרנית. זו הופעה משוחררת, וירטואוזית, כריזמטית, אנושית ומלאת אלתורים שמניעה את דנזל על כל קשת הרגשות. הוא צוחק, הוא בוכה, הוא עושה ראפ. נראה שהוא נהנה מכל רגע, ותענוג לראות אותו בפעולה ובשליטה מלאה. חד משמעית אחד השחקנים הגדולים שיש, והוא נמצא כאן בשיאו.
למרבה השמחה, גם ספייק לי לגמרי נמצא באלמנט שלו, והתוצאה היא סרט סוחף, אינטליגנטי ובומבסטי שמכיל שפע של רגעים קולנועיים מענגים. כל השטיקים הקבועים של ספייק נוכחים, כמובן. הרפרנסים לקבוצות הספורט של ניו יורק, העקיצות שמופנות כלפי הסלטיקס, הלייקרס והרד סוקס, ההאדרה של התרבות האפרו-אמריקאית, הייצוגים הלא מחמיאים לדמויות הלבנות המעטות שזוכות לקחת חלק בסיפור, הפסקול התזמורתי הפולשני - כולם כאן, ולעיתים אפילו בצורה מוגזמת, שקצת פוגעת בקצב ובזרימה של הסרט.
המרדף הגדול שמגיע באמצע הסרט, למשל, מופסק בפתאומיות לטובת הופעה של להקת סלסה פורטוריקנית שכאילו נלקחה מסרט תדמית על האופי הרב-תרבותי של ניו יורק (קומפלט עם הופעות אורח מיותרות לחלוטין של רוזי פרז ואנתוני ראמוס). בנוסף, גם תמצאו כאן שוטר לבן גזען (שמגולם בידי דין ווינטרס המצוין) שצריך להזכיר לנו שהוא גזען בכל סצינה שבה הוא מופיע. לקינוח, בחדרו של הבן של קינג גם תלוי פוסטר גדול ודווקאי של קמלה האריס, שמסיח את הדעת במהלך סצינה ארוכה וחשובה.
העניינים נכנסים שוב לפוקוס לקראת החלק האחרון של הסרט, ששונה מאוד מסרטו של קורוסאווה (שם ניתן היה לסמוך על המשטרה שתעשה את עבודתה, אבל לא אצל ספייק לי, כמובן). בגרסה הזאת, קינג ופול נאלצים לקחת את העניינים לידיהם, והדבר מוביל למפגש טעון וממגנט בין קינג לבין החוטף הראשי, שמגולם בידי הראפר A$AP ROCKY. הסצינה הזאת היא לא רק השיא המחשמל של הסרט, היא גם ככל הנראה אחת הסצינות הטובות ביותר שספייק לי ביים בחייו.
אז נכון, "Highest 2 Lowest" היה יכול כנראה להיות סרט טוב יותר, אם ספייק רק היה מרגיע טיפה עם השטויות שלו. אבל גם במצבו הנוכחי, מדובר בסרט טוב מאוד - לעיתים אפילו מצוין.
"משחק מסוכן", ארה"ב 2025
ציון: 2 כוכבים
"Highest 2 Lowest", ארה"ב 2025
ציון: 3.5 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו