הסרט החדש של ווס אנדרסון ייקח אתכם למסע עסקים הזוי במזרח התיכון

העונות מתחלפות, האופנות משתנות - אבל אצל הבמאי ווס אנדרסון ("מלון גרנד בודפשט", "מר שועל המהולל", "משפחת טננבאום") העסקים כרגיל, וטוב שכך. "העוקץ הפיניקי", סרטו החדש וה־12 במספר של היוצר האמריקני המוערך (שערך את הפרמיירה שלו בפסטיבל קאן האחרון), ממשיך את השוונג המרשים שלו ומספק למעריציו עוד הרפתקה מסוגננת, אקסצנטרית ועטורת כוכבים הוליוודיים.

במוקד הפעם: איל התעשייה המפוקפק ז'ה ז'ה קורדה (בניסיו דל טורו הנהדר), שמבקש לחדש את הקשר שלו עם בתו הנזירה ליסל (מיה ת'ריפלטון, הבת של קייט וינסלט), תוך כדי שהוא מוציא לפועל פרויקט מזרח־תיכוני שאפתני (וחומק מהמתנקשים העיקשים שמבקשים לחסלו).

מייקל סרה ("סופרבאד") מגלם את המורה הפרטי שמתלווה למסעם ההזוי והמסוכן של השניים (ז'ה ז'ה אוהב לנצל רגעים מתים בשגרת יומו כדי להרחיב את השכלתו). משתתפים נוספים כוללים את טום הנקס, בריאן קראנסטון, סקרלט ג'והנסון, ריז אחמד, בנדיקט קמברבאץ' ועוד.

"התחלתי לדבר עם בניסיו על התפקיד של ז'ה ז'ה בבכורה של סרטי הלפני קודם, 'הכרוניקה הצרפתית', לפני כמה שנים", מספר אנדרסון במהלך מסיבת עיתונאים מקוונת לרגל יציאת 'העוקץ הפיניקי' לאקרנים. "רציתי לעשות סרט שבמרכזו טייקון אירופאי, מהסוג שהיינו מוצאים פעם בסרטים של מיכלאנג'לו אנטוניוני. ידעתי שהדמות הזאת תהיה שרויה במצוקה, ובדמיוני ראיתי את ז'ה ז'ה בתור אדם בלתי ניתן לעצירה, שעונד שעון מאוד יקר, ודברים מהסוג הזה.

"אבל תוך כדי כתיבה, הדמות שיצרתי עם שותפי, רומן קופולה, החלה להתערבב עם דמותו של פואד, אביה המנוח של רעייתי, שהיה מהנדס ואיש עסקים לבנוני שהתעסק בכל מיני פרויקטים בכל מיני מקומות. הוא היה אדם אדיב וחם, אבל גם מאוד מאיים. את כל הניירת העסקית שלו הוא אחסן בקופסאות נעליים.

"בשלב מסוים הוא הסביר את כל הפרטים לאשתי, כי הוא לא היה בטוח שיספיק לסיים את הפרויקטים בחייו, והוא רצה שהיא תהיה מעודכנת ומודעת לדברים. את התגובה שהיתה לאשתי אפשר לראות בסרט".

את התפקיד הראשי כתבת עבור בניסיו דל טורו. מה בנוגע לתפקידים האחרים? האם גם הם נכתבו לשחקנים ספציפיים?

"כן. כלומר, את התפקיד של סקרלט כתבנו במחשבה עליה, ואמרנו שאם היא תוכל לעשות אותו, זה יהיה נהדר. כך גם לגבי בריאן קראנסטון וטום הנקס - הדמויות שלהם נולדו מתוך מחשבה לצוות את שניהם יחד. אז אנחנו מלהקים חלק גדול מהתפקידים תוך כדי תנועה, ואני נוהג לשלוח מייל לשחקנים כבר בשלב הרעיון, כדי שיבדקו קדימה ביומן שלהם אם יהיה להם זמן בשבילי".

אמנם המסע של ז'ה ז'ה וליסל לוקח אותם בכל רחבי המזרח התיכון, ואף כולל עצירה באתר מדברי שאמור להיות גרסה של קיבוץ ישראלי - אך כדי לשמור על תקציב סביר והגיוני, צילומי הסרט התקיימו כמעט במלואם באולפני בבלסברג בברלין, ונעזרו בכישרונו המופלג של שותפו היצירתי הוותיק של אנדרסון, מעצב ההפקה זוכה האוסקר אדם שטוקהאוזן.

"הבעיה היחידה כשעובדים בצורה כזאת", אומר אנדרסון על הצילומים באולפן, "היא שאתה מוגבל במספר הזוויות שאתה יכול לצלם. אם אתה מפנה את המצלמה לכיוון הלא נכון, אתה עוזב את הסהרה ונמצא שוב בגרמניה. אבל חוץ מזה - היו לנו סטים מצוינים".

משפחה דיספונקציונלית

כמו רבים מסרטיו של אנדרסון, גם "העוקץ הפיניקי" עוסק במשפחה דיספונקציונלית ויוצאת דופן, ובאב אנוכי ומנוכר שמבקש לזכות מחדש באמון ובאהבה של ילדיו (במקרה זה, בתו). עם זאת, אנדרסון טוען כי הדבר לא נעשה בכוונה תחילה, וכי עבורו סרטיו לרוב נוטים להתבהר ולהיכנס לפוקוס רק לאחר שהוא מסיים לצלם ולערוך אותם.

"לפעמים אתה יודע מה היה לך בראש בזמן שעבדת על הסרט", הוא אומר, "אבל אתה לא לגמרי מודע לכך. למשל, אחרי שצפיתי בסרט החדש וסיפרתי לסוכן שלי את הפרשנות שלי לגביו, הוא אמר לי 'זה מובן מאליו. ברור שזה הנושא של הסרט. איך יכול להיות שלא היית מודע לכך עד עכשיו?'. אז זהו, שלי זה לא היה מובן מאליו.

"כפי שאני ראיתי את זה, בסרט ז'ה ז'ה ניצב שוב ושוב בפני המוות, ויש לו תוכנית עסקית מורכבת שהוא מעוניין להשלים לפני מותו. אבל אני חושב שמההתחלה כל התוכנית הזאת היא בעצם דרך להתאחד עם בתו. הוא אולי אומר שהוא רוצה להפוך את ליסל ליורשת שלו, אבל למעשה מסע העסקים שלהם הופך למעין ריטואל שמאפשר להם להיות יחד שוב. אז במובן הזה, בלי קשר למה שקורה עם התוכנית שלו - אפשר בהחלט לומר שהוא מנצח".