למה הסרט הזה שווה צפייה למרות שאינו מושלם

חייו המסעירים של השאנסונר הצרפתי האגדי שארל אזנבור (שהלך לעולמו ב-2018 בגיל 94) מקבלים את הטיפול הקולנועי המלכותי ב"מסייה אזנבור" - דרמה ביוגרפית מוזיקלית חדשה של הבמאים מהדי אידיר ו-גראן קור מאלאד (שם הבמה של המוזיקאי/משורר פביאן מארסו).

זהו סרט תקופתי נאה, מושקע וסוחף שנעזר בפסקול חלומי, הכולל את כל להיטיו הגדולים של אזנבור, ובתצוגת משחק משכנעת ומרשימה של טאהר רחים ("נביא", "נפוליאון"), בתפקיד הראשי, כדי לדלג מעל רוב המהמורות שניצבות בפני סרטים מסוג זה. במשך דקות ארוכות, התוצאה מענגת.

"מסייה אזנבור" מלווה את מושאו מילדותו בפריז, כבן למהגרים ארמנים, מתעכב על תקופת הכיבוש הנאצי (ומראה כיצד משפחתו של אזנבור הסתירה יהודים בביתה), ומציג את שארל הצעיר כילד אמביציוזי וחדור מטרה שמתאהב בבמה בגיל מוקדם מאוד.

הקריירה המוזיקלית שלו אמנם יוצאת לדרך באופן מקרטע ולוקח לה שנים ארוכות להמריא. אך הסרט מיטיב להראות כיצד הכשלונות והאכזבות שאפיינו את תחילת הדרך, יחד עם הביקורות המשפילות והגזעניות על הופעותיו שפורסמו בעיתוני צרפת (ושלעגו לגובהו, למראהו ולקולו הצרוד), רק חישלו את אזנבור ודירבנו אותו להמשיך ביתר שאת.

רגעיו הטובים ביותר של הסרט מוקדשים לשותפות היצירתית הפורה והפרחחית של אזנבור עם הפסנתרן פייר רוש (בסטיין בואיון), איתו החל את הקריירה, ולמערכת היחסים המורכבת שניהל עם הזמרת אדית פיאף (מארי-ז'ולי בופ), שהופכת למנטורית שלו (ובהדרגה גם לנמסיס שלו). הסצינות שבהן אזנבור מפתח את טכניקת הכתיבה שלו ו"מגלה את הקול" שלו מרתקות גם הן, ויפה לראות כיצד שיריו הופכים עם הזמן ליותר ויותר מורכבים ושאפתניים.

בכלל, הסרט נותן הרבה מקום למוזיקה ולתהליך הכתיבה, ומשלב באופן מוצלח מאוד בין תוכן להיטיו של אזנבור לבין האירועים שמרכיבים את חייו ואת אישיותו (כל אחד מפרקי הסרט גם נקרא על שם אחד משיריו המוכרים).

מבחינת חולשותיו של "מסייה אזנבור", כפי שקורה לא פעם בדרמות ביוגרפיות מסורתיות שעוסקות באמנים ושמתרחשות על פני חיים שלמים, גם כאן נושאים רבים זוכים לטיפול שטחי או להתעלמות מוחלטת (הקריירה הקולנועית הענפה של אזנבור, למשל, זוכה לאזכור של פחות מדקה), וגם כאן החלק שעוסק ב"עלייה לצמרת" מעניין בהרבה מכל מה שמגיע לאחר מכן.

את הגעתו המיוחלת של אזנבור לפסגה חוגג הסרט באמצעות מונטאז' משעשע שעושה שימוש מבריק ומפתיע ב-"What’s the Difference", של ד"ר דרה (שמבוסס, כידוע, על סימפול מתוך שיר של אזנבור). לאחריו, התסריט כמו מעביר להילוך גבוה יותר, כדי שיספיק לסמן איקס על כל מיני אירועים משמעותיים ו/או טרגיים שאי אפשר להתעלם מהם לחלוטין כנראה (המפגש של אזנבור עם בנו האבוד, המפגש עם פרנק סינטרה, נישואיו השניים וכו'). למרבה המזל, גם בדקות אלה, השירים שמלווים את האירועים ממשיכים להיות יוצאים מן הכלל. אך הסרט עצמו בהחלט מאבד מכוחו ומהתנופה שלו.

ובכל זאת, למרות שאינו מושלם, ולמרות שהיישורת האחרונה שלו רצופה בקלישאות ובסצינות צפויות, בהחלט מומלץ לצפות ב"מסייה אזנבור" (ואם אתם נמנים על מעריציו של האייקון הצרפתי, אז בכלל אל תהססו). זהו סרט אלגנטי ואינטליגנטי שעושה כבוד לאחד השאנסונרים הגדולים (והחרוצים) בכל הזמנים. הסיפור שלו מסופר באהבה. המוזיקה שמלווה אותו נפלאה. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

"מסייה אזנבור", צרפת 2024