בנות ואמהות שגדלו על ברכי "שישי הפוך", צפויות לעשות חיים עם "שישי הפוך יותר" - סרט המשך קליל ולא מזיק ללהיט האהוב של אולפני דיסני מ-2003, שמאחד את ג'יימי לי קרטיס ולינדזי לוהן בתור טס ואנה, אם ובתה שמחליפות ביניהן גופים (ותפקידים).
כמובן שקרו כמה וכמה דברים בעשרים ומשהו השנים שחלפו מאז הסרט הקודם. לאנה (לוהן) יש כעת בת מתבגרת ומרדנית משל עצמה (מה שאומר שלטס יש נכדה). זוהי הארפר (ג'וליה באטרס), שאוהבת לגלוש באוקיינוס, לחבוש כובעי צמר, ולצעוק על אמא שלה. בנוסף, מיד בתחילת הסרט אנה גם פוגשת בגבר בריטי מושך ומצליח (מני ג'סינטו), ועד מהרה השניים מחליטים להתחתן ולעבור לגור בלונדון. הבעיה? גם לגבר הבריטי הנ"ל יש בת מתבגרת ומפונקת (סופיה האמונס), וברור שהיא והארפר מתעבות אחת את השנייה.
מפה לשם, בעקבות קסם מצ'וקמק של מגדת עתידות חלטוריסטית, ארבע הגיבורות שלנו מחליפות ביניהן גופים. אנה נכנסת לגוף של בתה, הארפר. הארפר נכנסת לגוף של אמא שלה. טס הסבתא נכנסת לגוף של לילי, המתבגרת הבריטית המפונקת. ואילו לילי נכנסת לגופה הזקן והמתכלה של טס. איזה בלאגן!
לצד כל הבדיחות הצפויות שמגיעות עם הסיטואציה הכאוטית והמוכרת, לשתי הבנות המתבגרות יש תוכנית: להביא לביטול החתונה של הוריהם. כדי לעשות זאת, הן ינסו להחזיר את האקס המיתולוגי של אנה (צ'אד מייקל מורי) לתמונה, ולגרום למעבר ללונדון לרדת מהפרק. בין לבין, הן גם יצטרכו ללמוד להתנהג ולהתנהל בעולם כמו "בומרים" מביכים, ולדאוג לכך שההופעה הגדולה שאנה מפיקה עבור כוכבת הפופ שהיא מנהלת תצא לפועל כמו שצריך.
"שישי הפוך יותר" בהחלט שם דגש על ה"יותר" ויש בו שלל רגעים, קריצות ומחוות שישמחו את ליבן של מי שמכירות את הסרט הקודם בעל פה (וזוכרות חסד נעורים לצ'אד מייקל מורי). עם זאת, רמת הגימור של הסיקוול הזה אינה גבוהה במיוחד, ולעיתים הוא נראה כמו סרט המשך חצי אפוי שפסח על אולמות הקולנוע ויצא ישר לדי.וי.די. בהתחשב בכך שגם רימייק הלייב-אקשן של "לילו וסטיץ'" הופק במקור עבור פלטפורמת הסטרימינג של דיסני - ובכל זאת עשה מיליארד דולר בקופות הקיץ - ניתן להניח שמעטים יתלוננו על כך.
נחמד מאוד לראות את לינדזי לוהן על המסך הגדול שוב, לאחר הפסקה ארוכה-ארוכה. אך באופן טבעי, ההופעה שלה מעט חלודה, והזיק השובבי בעיניים שסייע להפוך אותה לכוכבת ענקית בצעירותה נמוג והוחלף במבט קר וענייני. ג'יימי לי קרטיס, לעומתה, שורפת את המסך בתצוגת משחק אנרגטית ומלאת עזוז שמצליחה לחפות על האנמיות ועל חוסר הניסיון של השחקניות הראשיות האחרות ולשדרג את הסרט כולו.
קרטיס בת ה-66 מצוינת בתור הסבתא המביכה, אבל היא אפילו עוד יותר מצוינת בתור הנערה הבריטית המפונקת שמוצאת את עצמה תקועה בתוך הגוף של הסבתא המביכה. התזמון הקומי שלה נהדר, ההנאה ניבטת מפניה לכל אורך הדרך, וכל רגע שלה על המסך מספק הומור ועניין. האם "שישי הפוך יותר" היה עובד בלעדיה? כנראה שלא.
באטרס (שזכורה מהופעתה המעולה כילדה-שחקנית ב"היו זמנים בהוליווד") והאמונס מרשימות הרבה פחות, ולא נראה שמישהי מהן תהפוך לתופעה בסגנון לינדזי לוהן בתחילת שנות האלפיים. אבל זו לא רק אשמתן. התסריט מזניח אותן ומותיר אותן חד-ממדיות, ולעיתים גם נראה שהסרט לא ממש יודע כיצד בדיוק להשתמש בהן. כך או כך, לטוב ולרע, מי שבאמת מעניינות כאן הן לוהן וקרטיס.
כמו "שישי הפוך", גם סרט ההמשך מגיע לשיאו הבלתי נמנע בהופעת רוק אמוציונאלית שבה כל הדמויות שלנו מבינות כמה דברים חשובים על האמא/בת/נכדה שלהן. הקיטש, השמאלץ והצ'יזיות יוצאים משליטה באופן מוחלט, ובואו נגיד שקשה מאוד להישאר אדישים. "שישי הפוך יותר" יכול היה אולי להיות טוב יותר (וקלישאתי פחות), אבל לא בטוח שזה היה משנה. את פרץ הדופמין הנוסטלגי-מלנכולי שלו הוא מספק ואת הדמעות שלו הוא סוחט. עם קצת מזל הוא אפילו יגרום לבת שלי להפסיק לקרוא לי בומר (אני דור ה-X, לעזאזל!). מה עוד אפשר לבקש?
"שישי הפוך יותר", ארה"ב 2025
ציון: 3 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו