בסוף השבוע יעלה לאקרנים סרטו של דורון ערן "10 קילו קוקאין", בהשראת רב־המכר האוטוביוגרפי של שרון יצחקי, על צעירה ישראלית שמסתבכת בעסקת קוקאין של בן זוגה בבוליביה.
לאחר שהיא נשלחת לכלא נשים אכזרי הנשלט בידי קרטל סמים, ויוצאת למאבק הישרדות על חפותה ועל חייה, היא הופכת לכוכבת תקשורת, מאמצת ילדה יתומה עם שותפתה הטרנסג'נדרית שהופכת לחברת נפש, מנהלת רומן עם ראש הקרטל של לה פאס, והופכת מקורבן של הקרטל לאחת הדמויות הבכירות בו.
בסרט, שמוכיח שלפעמים המציאות עולה על כל דמיון ושהתסריט הכי מטורף הוא החיים עצמם, משחקים דניאלה קרטס, מאיה עשת, לונא מנסור, אייל רוזלס, תום גרציאני, סטפני מרידה, חואן פאבלו אוליסלאגר - וגם ליעוז לוי, שמגלמת את טרי, אסירה טרנסית בבית הכלא "מירה פלורס" בבוליביה.
לוי, ששיחקה בסדרות "המדובב" ו"מלאך משחית", היא בין הטרנסיות הראשונות בישראל שנבחרו לגלם תפקיד של אישה טרנסית, לאחר הביקורת שהועלתה נגד הנטייה ללהק נשים סיסג'נדריות לתפקידים כאלו בארץ.
"קשה לגשת לדמות שמבוססת על סיפור אמיתי, כי את רוצה להיות נאמנה למקור, ומכיוון שלא היו לי עליה יותר מדי פרטים הייתי חייבת קצת להמציא אותה", מספרת לוי. "הסיפור של טרי היה מאוד מעורפל. ברור שקיבלתי משרון פרטים עליה, אבל יותר לגבי הקשר שנרקם ביניהן. משם בעצם יצרתי אותה, והתחלתי לכתוב לה איזו אוטוביוגרפיה - מאיפה היא הגיעה, מהם התובנות והרצונות שלה, מה מניע אותה. בנינו אותה ביחד".
ספרי על חוויית הצילומים.
"צילמנו בגואטמלה. אני מתה על אסתטיקה, והאסתטיקה של הסרט היא ברמה מאוד גבוהה. כשהגענו לסט הייתי בשוק איך הם הצליחו ליצור כזה בית סוהר. מחלקת הארט עשתה עבודה מאוד טובה, ואת פשוט נכנסת לזה בעל כורחך.
"הייתי צריכה ללמוד תפקיד באנגלית במבטא לטיני, וגם ללמוד קצת ספרדית. ראיתי המון סרטונים של שחקניות לטיניות, וניסיתי להתלבש להן על הדיאלקט ועל המבטא. ליווה אותי חואן, שחקן מקומי ששיחק בסרט את אחד החוקרים, איש מהמם שלימד אותי איך מבטאים כל אות ואות, והוא גם לימד אותי ספרדית.
"טרי במקור היא מצ'ילה, ולי לא היה מושג איך עושים מבטא צ'יליאני, אז הייתי חייבת להיות מאוד מדויקת וממש חיקיתי את המקומיים, נצמדתי אליהם ושמעתי איך הם מדברים".
ביקורת רבה נשמעת על הנטייה ללהק נשים סיסג'נדריות לתפקידי טרנסיות. את קצת פורצת דרך.
"אני מגלמת דמויות מאז 2018, וזו לא הדמות הטרנסית הראשונה שאני מגלמת. אני חושבת שאנחנו חיים בתקופה שבה לנשים כמוני יש יותר הזדמנויות לגלם תפקידים, וזה מבורך. עד כה גילמו וכתבו תפקידים של נשים טרנסיות אנשים שלא קשורים לנושא בכלל. זה תמיד היה כאילו מדברים עלינו ולא איתנו, או משחקים אותנו ולא נותנים לנו לשחק את הדמויות.
"נשים טרנסיות לא מלוהקות לתפקידים של נשים לא־טרנסיות, זו לא הסיטואציה, אז למה שזה יהיה הפוך? אני לא עושה דווקא, אבל אני כן חושבת שאם לא היתה כל כך הרבה דרמה סביב נשים טרנסיות, כי הפכנו לחוד החנית של המלחמה הלהט"בית, וזה היה הפוך, זה היה אחלה. שחקן צריך להימדד ביכולת המשחק שלו, ולא בזהות שלו, אבל כרגע זה לא המצב. אם גבר סטרייט או אישה סיסג'נדרית משחקים תפקיד של אישה טרנסית - זה קצת גורם לכל העניין הטרנסי להיראות כמו תחפושת".
"לא חיה בבהלה"
היא פעילה בולטת בקהילת הלהט"ב. היא הנחתה את מצעד הגאווה האחרון בירושלים, משתתפת בפאנלים ובפודקאסטים העוסקים בקהילה, ובעבר אף השתתפה בדוקו "על הרצף - תנועה מגדרית חדשה בישראל", שעסק בחייהם של טרנסים בישראל.
"חשוב לי לספר את הסיפור שלי. חשוב לי שזה יהיה במילים שלי, בקול שלי, שיידעו על החוויה שלי בעולם הזה ובחברה הזאת. יש המון קולות שמנסים להשתיק את זה, למגר אנשים כמוני, ואפילו להוציא אותנו מחוץ לחוק. אם זה היה לפני שמונה שנים, לא היית מראיינת אותי. לא הייתי מגיעה לסיטואציה שאני משחקת בסרט. אז מצד אחד השיח מכיל ומאפשר, ומנגד עדיין יש קולות שרוצים להכחיד את הענין הטרנסי.
"אני בת 40, ורוב חיי חיה בתור אישה, התחלתי את תהליך השינוי בגיל 16. חייתי בחברה בורה שקראה לי 'קוקסינל', ולא בא לי לחזור לשם. יש יותר דיונים על מגדר, שזו המצאה ושאי אפשר לשנות מין - וזה לא נכון. אנחנו בקהילה לא קוראים לזה 'שינוי מין', אלא 'התאמה מגדרית'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו