"ראינו בראש איך נשבור שיא ואז הגיעה המלחמה": דניאל אסייג על החלום שנהרס לרגע

רגע לפני שפרצה המלחמה עם איראן הספיקדניאל אסייגלראות איך הסרט החדש בכיכובו עולה לאקרנים וחלם על סוף שבוע שבו בתי הקולנוע יהיו מלאים עד אפס מקום.

הסרט"ההילולה 2"הספיק להציג פחות מיממה, ואז הגיעה המלחמה שסגרה את העולם והאולם, ואסייג, כמו שאר האזרחים בישראל, עבר למוד הישרדותי ולדרמה שמתחוללת בחיים עצמם ולא על המסך.

הסרט הוא המשך לסרט הראשון, שהפך לשובר קופות ענק, בכיכובם שלאסייג האבוהבן (שלום ודניאל), אוולין הגואל, עפר שכטר, שלומי קוריאט ועוד, שהצטלם בגאורגיה. הוא עסק בהצעת הנישואים של אירמה, שהובילה לשרשרת אירועים קומיים והזויים, וחזר למסכים עם הפסקת האש. דניאל, התסריטאי הראשי, שגם משחק ושר את שיר הנושא בו, משתף בתחושות עם ירידת הבזק של הסרט בעקבות המלחמה, ועם החזרה שלו.

"הסרט יצא פחות מיום לפני המלחמה, בחמישי בבוקר, ובחמישי בלילה התעוררנו כולנו לאזעקה שבישרה על תחילת הלחימה", הוא מספר. "הוא לא הספיק להיות אפילו 24 שעות בקולנוע. היה יום ראשון מאוד מוצלח, די שובר שיאים, עם אולמות מלאים בכל הארץ. כבר ראינו בראש איך נשבור שיא בסוף השבוע הזה, ואז אחרי פחות מיממה הוחשכו בתי הקולנוע".

התחילה פה מלחמה קשה ומפחידה. מצליחים בכלל לחשוב על הסרט?

"אני חייב להודות שגם כשדיברנו בינינו, הצוות, היינו מאוד במלחמה כי היתה פה תחושה של משהו גדול ורציני והסרת איום קיומי, והיינו בדאגה כל אחד לבית שלו ולילדים שלו. אנשים איבדו בתים אז אתה נכנס למצב הישרדותי, ולקח לנו כמה ימים עד שהתחלנו לדאוג לסרט ולחשוב מתי יחזור הקולנוע.

קיווינו מאוד שיישאר לנו קיץ, שיהיה מספיק זמן לרוץ בקולנוע כי זה סרט קיץ, שמכוון מאוד לחופש הגדול. למחרת היום שבו הוכרזה הפסקת אש נפתחו בתי הקולנוע, הגיע סופ"ש, ולמזלנו ראינו שבתי הקולנוע מתמלאים מייד בחזרה.

"כן הלך לנו קמפיין גדול שהושקע, גם של פרסומות בטלוויזיה וגם שלטי חוצות. הוא היה מכוון לשבועיים הראשונים, וזה משהו שאין לך איך להחזיר אותו. אבל נעזרנו הרבה ברשתות וראינו שהקהל די חיכה שיהיה אפשר לצאת מהבית".

הקהל אולי נוהר, אבל הביקורות, גם על הסרט הראשון, לא מיהרו לפרגן. הפער הזה מטריד אותך?

"זה משהו שמלווה אותנו מהרגע הראשון, ברגע שזה סרט שמתבסס על סדרה שרצה בטלוויזיה יותר מעשור. בעונה הראשונה אולי זה קצת הטריד אותנו שהביקורת פחות בעדנו, אבל בסופו של דבר ראינו שהקהל מאוד אוהב את זה, ולאט־לאט היו מבקרים שהתחילו להבין את העניין והבנו שיש הרבה הבדל בין הקהל למבקרים, שהרבה מהם לא הבינו עד הסוף את הרעיון.

"שמענו ביקורות על 'מה זה המבטאים האלה ומי מדבר ככה', ומצד שני בא אלינו קהל שאומר 'זה בול סבא שלי ובול סבתא שלי ובול המוכר שלי במכולת'. הבנו שאנחנו מתארים את השכונה שהיתה בכל מיני ערים במדינה, לא רק בטירת כרמל, אז מי שזה פחות נראה לו אמין - כנראה פחות מכיר את האזורים האלה של המדינה".

משחק ושר

הוא התסריטאי הראשי והוא גם כתב, הלחין ומבצע את שיר הנושא עם עדי אלון. שניהם, כמובן, גם מככבים בסרט. "המוזיקה היא משהו שמלווה אותי מהילדות. אני מנגן בפסנתר מגיל 5, ובהמשך הצטרפה הגיטרה. בגיל 14 כבר כתבתי והלחנתי פסקול להצגה ובגיל 15 התחלתי לתת שירים לזמרים כמו רון שובל, נסרין ובן־אל תבורי.

"בתחילת הדרך שלי בסטנד־אפ הייתי מזוהה עם הגיטרה. רוב הקטעים שהייתי עושה היו סטנד־אפ מוזיקלי, ולאט־לאט המקום של המוזיקה הפך לפחות מרכזי בעשייה ובחיים שלי, אבל אני דואג לשלב אותה בכל דבר שאני עושה".

יש מחשבה על אלבום משלך?

"כרגע לא, הוצאתי בזמנו סינגל אחד לרדיו בשביל הכיף שלי, אבל כרגע המוזיקה זה עוד משהו מהצד ביצירות שלי ולא משהו מרכזי, כי אלבום זה משהו שאהיה חייב להתעסק בו שנה ואין לי זמן לזה. עכשיו אנחנו מסיימים לכתוב את הסדרה החדשה שתחליף את 'שנות ה־80', שבה אבא ואני משחקים, ובאוקטובר מתחילים לצלם".

אתה עובד עם אבא שלך המון. זה קל או קשה יותר?

"קודם כל, זה סוג של ברכה, זה כיף. יצרנו סט שהוא ממש בית משפחתי".