הגיבורה של "ג'ון וויק" היא לא מה שחשבנו שתהיה

עוד לא הספקנו להתגעגע אליו, וכבר הוא חוזר אלינו: מתנקש העל ג'ון וויק אמנם צץ רק להופעת אורח קצרה ב"ג'ון וויק מציג: בלרינה", סרט הספין-אוף החדש בסדרת האקשן הפופולרית, אבל בוודאי תסכימו איתי שיש משהו קצת מגוחך ופתטי בחוסר היכולת של הוליווד להיפרד ממותג מצליח לפני שהיא סוחטת אותו עד לטיפתו האחרונה. גם כשהיא כבר מנסה לעשות את זה – כפי שקרה ב"ג'ון וויק 4" - היא לא מצליחה.

כך או כך, הגיבורה של "בלרינה" בכלל אמורה להיות איב (אנה דה ארמס), רקדנית/מתנקשת בתחילת דרכה שיוצאת לסגור חשבון עם ראש הכת (גבריאל בירן) שהרג את אביה כשהייתה ילדה.

סיפור המוצא שלה גנרי ולא מעניין במיוחד (ומוצג בפרולוג ארוך שסופו ידוע מראש), וגם הופעתה האנמית וחסרת הרצח בעיניים של דה ארמס מאכזבת כשמשווים אותה לתצוגה התוססת והאנרגטית שהפגינה בתפקיד המשנה המצוין שלה ב"לא זמן למות", הסרט האחרון בסדרת ג'יימס בונד. דה ארמס עובדת קשה ונראית נפלא תוך כדי, אבל זה פשוט לא מספיק כדי להשיק גיבורת פעולה חדשה שאמורה להיות בליגה של ג'ון וויק. צר לי.

הסיפור של "בלרינה" מתרחש בין אירועי "ג'ון וויק 3" ל"ג'ון וויק 4" – מה שהופך אותו למעין "ג'ון וויק 3.5", ומה aמאפשר לקיאנו ריבס להגיח לכמה דקות כדי לספק תמיכה הכרחית מהקווים. כמובן שתמצאו כאן עוד כמה פרצופים מוכרים  – כמו איאן מקשיין (בתור מנהל מלון הקונטיננטל, שבו המתנקשים השונים מלקקים את פצעיהם וממלאים מצברים), לאנס רדיק (שעושה כאן את תפקידו האחרון בתור קונסיירז' המלון) ואנג'ליקה יוסטון (בתור המפעילה התובענית של איב) – וגם כמה חדשים – כמו נורמן רידוס ("המתים המהלכים").

על-פי הדיווחים, הפקת הסרט הייתה רצופת תלאות, ואחרי שצילומיו הסתיימו הוחלט שהוא אינו טוב דיו. הבמאי הקבוע של הסדרה, צ'אד סטהלסקי, הוזעק לסט כדי להחליף את הבמאי לן וייסמן ("מלחמות האופל") ולהציל את המצב. גרסה אחת טוענת שסטהלסקי צילם כמעט את כל הסרט מההתחלה. וייסמן, ששמו עדיין מופיע בקרדיטים בתור הבמאי היחיד של "בלרינה", כמובן מכחיש. כך או כך, העובדה שיציאתו של הסרט נדחתה בשנה שלמה (במקור הוא תוכנן לצאת בקיץ שעבר), מלמדת אותנו שהשינויים שנעשו לא היו קוסמטיים.

בהתחשב בבלגן שהתחולל מאחורי הקלעים, "בלרינה" אינו האסון המוחלט שהוא עשוי היה להיות, אני מניח. יש כאן שרשרת ארוכה של סצינות אקשן מושקעות ומופרכות, והמון קריצות קטנות ליקום הג'ון וויקי. שחקני המשנה הוותיקים מוסיפים מעט גרביטאס לתסריט המקושקש, והלוקיישן שנבחר עבור המערכה האחרונה של הסרט – כפר מושלג באלפים האוסטריים – מתברר כאתר קטל מבדר, מספק ומאוד ציורי. מפעם לפעם אפילו קורה על המסך משהו מבריק ומרענן שעוד לא ראינו כמותו – כמו דו קרב של להביורים, למשל – שמזכיר לנו שהחבר'ה של ג'ון וויק עדיין יודעים את העבודה. גם כשהם מחלטרים.

עם זאת, כפי שציינתי בתחילת הביקורת, החלק החלש ביותר של "בלרינה" מצוי במרכזו, ואי אפשר להתעלם מכך. אנה דה ארמס היא שחקנית מוכשרת וכריזמטית ואני לגמרי בעדה. אבל איפה היא ואיפה שרליז ת'רון (שכיכבה ב"פצצה בלונדינית", של דיוויד ליץ', שותפו של סטהלסקי). לעזאזל, אפילו אנג'לינה ג'ולי הפגינה ביצועי אקשן משכנעים יותר בעבר.

דה ארמס אולי מבצעת את הכוריאוגרפיה במיומנות הנדרשת, אך קשה לקנות אותה בתור רוצחת חסרת רחמים, ומלבד העובדה שהיא אישה, אין בדמות שלה שום ייחוד. "תילחמי כמו בת", נאמר לאיב במהלך מונטאז' האימונים הקצבי והלכאורה פמיניסטי שבמהלכה היא הופכת למכונת הריגה בלתי ניתנת לעצירה. אבל הדבר בעיקר מתבטא בכך שהיא מעיפה לגברים בעיטות באזור המפשעה. נו, יופי.

"בלרינה" אולי אינו מתקרב לאף אחד מארבעת סרטי ג'ון וויק. אבל גם במצבו הנוכחי, ניתן לומר שהוא מהווה תחליף סביר עד שיגיע משהו רציני יותר. במילים אחרות, כבר ראינו סרטי אקשן גרועים בהרבה. ובאף אחד מהם לא היה דו קרב של להביורים.

"ג'ון וויק מציג: בלרינה" (ארה"ב 2025)

ציון: 3 כוכבים