אחרי שש עונות של סדרת הספין-אוף הטלוויזיונית "קוברה קאי", היקום של קראטה קיד חוזר לבתי הקולנוע עם "קראטה קיד: הגדולים מכולם" – סרט שישי בסדרה הוותיקה, שכזכור יצאה לדרכה ב-1984 כגרסה תיכונית של "רוקי".
הסרט הנוכחי – הראשון מאז 2010 - מבקש לחבר בין כל הסרטים שקדמו לו, אך למרבה הצער מתעלם כמעט לחלוטין מ"קוברה קאי", שהצליחה להפיח חיים יצירתיים חדשים בסדרה (לפחות בעונותיה הראשונות). לא סוף העולם, כמובן, וזה לא שהתסריט לא מספיק מסובך ומסורבל גם ככה. ובכל זאת, יש משהו קצת מאכזב בכך ש"הגדולים מכולם" דבק בנוסחה הכה מוכרת ולא מנסה לשחק איתה קצת יותר, כפי שעשתה הסדרה.
על כל פנים, "הגדולים מכולם" ממש לא מבזבז זמן. למעשה, זהו אולי הסרט הראשון שאני רואה שמספק את התחושה שהוא מנוגן במהירות של 1.5 גם כשהוא מוצג במהירות רגילה – מאפיין חשוב, כנראה, כשקהל היעד לא מסוגל להתרכז במשהו ליותר מכמה שניות.
גיבור הפרק הנוכחי הוא לי (בן וואנג), מתבגר חובב קונג פו משנגחאי שעובר לניו יורק עם אמו. התסריט ההיפר-אקטיבי והסופר-פונקציונלי מניח את כל היסודות של הסיפור תוך פחות מרבע שעה, ומארגן ללי מושא אהבה בשם מיה (סיידי סטנלי), יריב אכזרי בשם קונור (האקס של מיה, כמובן), סיפור רקע טראומתי (אחיו הגדול של לי נרצח לנגד עיניו אחרי קרב קונג פו) ומשימה (לאמן את אבא של מיה לקרב אגרוף שיאפשר לו להחזיר הלוואה שלקח מאיש עסקים מפוקפק ולהציל את הפיצריה השכונתית שלו). תודו שמדובר בהספק מרשים.
מפה העניינים רק ממשיכים לדהור קדימה בקצב, מה שמוביל אותנו בסופו של דבר לטורניר הקראטה המסורתי, ששום סרט בסדרת קראטה קיד אינו שלם בלעדיו (ושמתנהל הפעם ברחובות התפוח הגדול). כאן נכנסים לתמונה גם מר האן (ג'קי צ'אן) ודניאל לארוסו (ראלף מאצ'יו), שכיכבו ברימייק מ-2010 ובטרילוגיית הסרטים המקורית (בהתאמה), ושמתפקדים הפעם כמאמנים של לי (אחסוך מכם את התירוצים התסריטאיים שגורמים לזה לקרות).
אמנם לא תמצאו כאן הפתעות, אבל "הגדולים מכולם" בהחלט מספק לצופים את מה שמצופה ממנו לספק. הקרבות קצביים וכוללים כל מיני גימיקים גרפיים שמשווים להם מראה של משחק וידאו; רצף מופרך לחלוטין של צירופי מקרים משעשעים גורם לניו יורק להראות כמו עיר שגרים בה חמישה אנשים (שקשורים כולם זה לזה); והקלישאות נערמות זו על זו עד שהן יוצרות ערימה עצומה שמסתירה את השמש. כמובן שיש כאן גם מלא מונטאז'ים שבהם לי מאמן את האבא של מיה, ואחר כך גם מתאמן בעצמו.
למרות שהוא מבוגר כמעט בעשור מהדמות שהוא מגלם בסרט, בן וואנג מחליק בטבעיות אל תוך התפקיד של לי התיכוניסט ומגיש הופעה סימפטית ודינמית. בשלב מסוים מישהו קורא לו "פיטר פארקר הסיני", וזה לא במקרה. סרטי ספיידרמן בהחלט שימשו כאן כמודל וכמקור השראה עבור היוצרים.
גם צוות שחקני המשנה לא רע בכלל, עם דגש על ג'ושוע ג'קסון, שאולי זכור לכם כפייסי מ"דוסון קריק". כאן ג'קסון מפציע בתור אביה טוב הלב של מיה, ואני מודה שהייתי קצת בהלם כשסוף סוף הבנתי מאיפה הוא מוכר לי. איך שהזמן טס.
ואם כבר מדברים על זמן שטס, ראלף מאצ'יו, הקראטה קיד המקורי, חגג השנה יום הולדת 63. מעניין להיזכר שפאט מוריטה המנוח, שגילם את מיסטר מיאגי, המנטור האגדי שלו, היה בן 52 בלבד כשצולם הסרט הראשון בסדרה. מאצ'יו לא עושה יותר מדי הפעם, אבל נחמד לראות אותו על המסך הגדול שוב, אחרי כל כך הרבה שנים. כנ"ל לגבי ג'קי צ'אן (שחצה לא מזמן את קו השבעים).
רק חבל שלא מצאו תפקיד מכובד גם לוויליאם זבקה, שגילם את ג'וני בסרט הראשון, ושהתגלה מחדש בעקבות תפקידו המצוין ב"קוברה קאי". לא נורא. בטח כבר ימצאו דרך לדחוף אותו אל תוך הסרט הבא.
"קראטה קיד: הגדולים מכולם", ארה"ב 2025
ציון: 3 כוכבים