"אנחנו לא בעניין של לעורר שד עדתי": הסרט שחושף את מהפכת המוזיקה המזרחית

אחרי שבני הזוג דליה מבורך ודני דותן יצרו שתי סדרות דוקו מקיפות, שבהן צללו אל התרבות הישראלית, הם חוזרים בעוד פרויקט מסקרן.

הסדרה "מלכי הקסטות: האחים ראובני", שחושפת דרך סיפורים של האחים ראובני את מהפכת המוזיקה המזרחית והקסטות, תשודר הערב בשעה 21:15 ב־HOT8, שני פרקים ברצף, ולאחר מכן תהיה זמינה לצפיה ב־HOT VOD.

"האחים ראובני" הפכה לכוח המניע שמאחורי המהפכה הגדולה ביותר במוזיקה הישראלית - מהפכת המוזיקה המזרחית, כשמתוך שכונת התקווה הם סללו את הדרך לזמרים ולזמרות המזרחיים בתקופה שבה לא ניתנה להם במה בתקשורת.

מה שהתחיל בחדר קטן עם שני מכשירי טייפ "דאבל קאסט", הפך בתוך שלוש שנים לתעשייה שגלגלה מיליונים, ואת האחים לאמרגנים, למפיקים ולמפיצים של ענקי המוזיקה המזרחית, ובהם שימי תבורי, זוהר ארגוב, חיים משה, מרגלית צנעני, אהובה עוזרי וג'קי מקייטן, שהיו חתומים אצלם.

מזרחי זה הכי

בראיון זוגי מספרים השניים על היצירה המשותפת ועל ההפתעות שגילו תוך כדי העבודה.

"הכל התחיל בעצם בסרט הראשון שעשינו, על תעלומת אריס סאן, ב־2007. היינו עם הסרט בפסטיבל ירושלים, ומשם יצאנו למסע המוזיקלי שלנו. עשינו סרט על להקת הקליק (שדני היה בין חבריה בשנות ה־80; מ"כ), ועוד סרט על מתי כספי, שנגנז".

למה?

"מהסיבות של מתי כספי. מטעמים משפטיים זה נגנז, אבל אז התחלנו לעבוד על סרט על זוהר ארגוב, שהיה דמות מהפנטת. בהמשך עברנו לעפרה חזה, עכשיו הגענו לאחים ראובני, ובזה אנחנו סוגרים טרילוגיה של הזמר המזרחי".

דני: "כבר היו לנו המלך והמלכה, ואמרנו 'בוא נלך לתוך החדרים, לאחורי הקלעים, ונראה מי מושך בחוטים'. זה לא סיפור רגיל, ואחד הדברים המעניינים שגילינו היה שבעצם האחים ראובני הם תוצר של משפחה פרסית ירושלמית, שמזהים לפתע שהסאונד הישראלי שהם חולמים עליו הוא כולו מיוצר על ידי תימנים, וזו המוזיקה השחורה שלנו, וזה די מדהים.

"הם התחברו לזוהר ארגוב, לשימי תבורי, לאהובה עוזרי, למרגלית צנעני, והדבר הכי מהמם בעיניי זה שהם יצרו ז'אנר של מוזיקה שערבב את הזמרים התימנים המדהימים עם הרבה מלחינים אשכנזים ועם כותבים שחלקם אשכנזים, עשו מין סלט כזה, וזו הסטמפה שלהם. ובסדרה אנחנו מראים את זה, צעד אחרי צעד, איך זה גדל".

דליה: "לאורך הדרך השווינו אותם למוטאון, בגלל הקטע של לייצר מוזיקה חדשה יש מאין, וגם באמת גילינו שהזמרים של המוזיקה המזרחית הם זמרים גדולים. אני חושבת שהכוח שם הוא גם של האחים והשילוב הזה ביניהם - של אנרגיות מיוחדות, חזקות וגם שונות. גם הם כאילו יצאו מהשכונה, לא רק הזמרים.

"הם לא באו מלמעלה, גילו אותם בשטח, והכל קרה יחד. בסרט יש שורה שאני אוהבת, שיהודה קיסר אומר שזמר כמו ג'קי מקייטן לא היה חולם לגשת ל־CBS או להד ארצי, כי לא היו מסתכלים עליו".

היה קל לגייס את בני המשפחה לסדרה?

דני: "את לא מאמינה כמה היה קשה. אנחנו עכשיו חברים של כולם, של כל האחים, אבל היה אח אחד שבמשך 11 חודשים תחקירנית שלנו היתה הולכת פעם בשבוע לשבת במשרד שלו ואומרת לו 'דליה ודני מחכים שתגיד כן'. היא ידעה עליו הכל, התחקיר היה סגור, אבל הוא לא היה מוכן להשתתף".

דליה: "בסוף יש את כולם, שזה מדהים, אבל היתה דרך ארוכה. בכלל, כל הסרטים האלה לא פשוטים".

אתם נוגעים באחד הפצעים בחברה הישראלית ובתרבות הישראלית, ואותו קיפוח של המזרחיים נמצא היום במקום אחר, כשמי ששולטים במוזיקה אלה הזמרים הים־תיכוניים. לא חששתם להעלות שוב את השד העדתי ביצירה הזאת?

דליה: "אנחנו מתייחסים לקטע הזה של האחים ראובני בתור מסמך תרבותי היסטורי. מובן שהיום הם מאוד מצליחים ונמצאים בשיא המוזיקה, אבל אנחנו מספרים את המסמך הזה של תולדות הדבר הזה".

דני: "אנחנו לא בעניין של לעורר שד עדתי אלא להגיד - איך האנשים האלה עשו את זה, זה לא ייאמן! הם בנו תעשייה מחתרתית. הקיפוח היה הכלי שהפעיל אותם, אבל הם מספרים את זה בצורה עדינה ובוגרת בסדרה שלנו, של אנשים שעברו את זה".

כבר יש מחשבות על הסרט הבא?

דני: "את מתקילה אותנו. מה שאנחנו ללא ספק יודעים זה שאנחנו אוהבים תרבות ואמנות. אנחנו חיים בארץ כל כך לוחמנית, אלימה וקיצונית, ויש סיבה שאנחנו חיים פה. זה בשביל המשפחות שלנו ובשביל התרבות והאמנות. התפקיד של היוצרים ואנשי התרבות הוא לעשות אותה שווה לכולם, ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום".