צדדים פחות מחמיאים של החברה הישראלית: מה חשבנו על "מתחת לצל של השמש"?

גבר אתיופי בשם מטקו (אימוס איינו), שריצה מאסר של חמש עשרה שנה לאחר שרצח את אשתו, משתחרר מהכלא ויוצא לחפש אחר בנו – זוהי נקודת המוצא העלילתית של "מתחת לצל של השמש", של הבמאי שלום הגר ("תכריכים", "מלא רחמים").

מסע החיפושים של מטקו לוקח אותו (ואותנו, הצופים) לפינות האפלות של דרום תל אביב ומעמת אותו עם עולם הפשע והזנות. בדרך, הוא נתקל בגילויי גזענות ובאפלייה, וסופג השפלות לא נגמרות מסביבתו - אך לרוב, הוא מגיב בשתיקה ובהשלמה. כאילו שהוא יודע שנגזר עליו לסבול. כאילו שהוא יודע שזה מגיע לו. האם ימצא מטקו את בנו? וחשוב יותר, האם בנו – שהיה תינוק כאשר אביו נשלח למאסר - בכלל מעוניין שאביו ימצא אותו?

הגר, שגם כתב את התסריט (יחד עם שותפתו היצירתית הקבועה, סיגלית ליפשיץ), מציג כאן צדדים פחות מחמיאים של החברה הישראלית ומספק ייצוג לקבוצות שוליים שבדרך כלל אינן זוכות שיעשו עליהן סרטים. אין ספק שמגיעה לו הערכה על כך.

עם זאת, במהלך צפייה בסרט קשה שלא לתהות האם הגר – שאינו אתיופי בעצמו - הוא בהכרח הבנאדם המתאים ביותר לספר את הסיפור הזה. כוונותיו הטובות אמנם ניכרות, ולזכותו ייאמר שהוא נמנע מגלישה למחוזות הניצול והמציצנות. אך לא כל הנושאים שהסרט עוסק בהם במהלך הדרך (כמו התעללות מינית, לדוגמה) מטופלים ברגישות הנדרשת, וחלק מהסצינות שמשולבות בתוכו אינן ניחנות באותנטיות מספקת ומתקשות לשכנע.

הרובד הסימבולי של הסרט, שמקבל ביטוי באמצעות צלב גדול שתלוי בחדרו המעופש של מטקו (מזכרת מהדייר הקודם), מועבר בבוטות וללא כל עידון ונראה כמו מחווה לאשמה הנוצרית שנוכחת בסרטיו שלמרטין סקורסזה(בכלל, ניכר ש"נהג מונית" סיפק השראה רבה להגר, וניתן לחוש זאת גם בפסקול האווירתי והיפה שחיבר רן בגנו).

לעומת זאת, באופן תמוה ומשונה, עברו האפל והאלים של מטקו מועלה כבדרך אגב וכמעט שאינו זוכה להתייחסות, כאילו שהתסריטאים חששו שנתקשה לסלוח למטקו אם נדע מה בדיוק עשה. בנוסף, חלק מדמויות המשנה משורטטות באופן גס ולעיתים אף קריקטוריסטי, והדבר הופך ליותר ויותר בעייתי וצורם ככל שהסרט הולך וצולל אל תוך "האפלה".

מזל גדול, אם כן, שאימוס איינו מתגלה כשחקן כה מוכשר. הופעתו המאופקת והמרשימה בתפקיד הראשי מספקת לסרט את הלב ואת הנשמה שלו ואחראית לכל הרגעים היותר מוצלחים שלו. בין אם מדובר בסצינה הפותחת של הסרט, שבה מטקו נדרש לענות על שאלון לפני השחרור מהכלא, בין אם מדובר בסצינה שנונה שבה הוא מתבקש לעבור לשבת בחלקו הקדמי של אוטובוס שמיועד לנוסעים חרדים, ובין אם מדובר בסצינות מאוחרות יותר, שבהן מטקו זוכה לכמה רגעים נדירים של נחת בחברתה של מהגרת עבודה לא חוקית מאפריקה (שמגולמת בחן בידי נצנת מקונן).

למרות שאנו לא באמת לומדים הרבה על מטקו במהלך הסרט, עבודתו העדינה והמדוייקת של איינו (שזיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים לפני שנתיים) מעניקה לדמות נפח ואנושיות, שומרת על כבודה, ודואגת לכך שמסע הגאולה שלה יהיה אפקטיבי. "מתחת לצל של השמש" אולי אינו חף מבעיות, אך בזכות השחקן הראשי שלה ניתן להעלים עין מחלקן. גם אם לא מכולן.

"מתחת לצל של השמש" (ישראל, 2023)