הסרט החדש של מארוול לא מושלם, אבל לפחות הוא מנסה

המעריצים של מארוול מוזמנים לנשום לרווחה. ההידרדרות באיכות של סרטי ה-MCU – שמלווה אותנו מאז 2019 – נבלמת סוף סוף עם יציאתו של "ת'אנדרבולטס", הסרט ה-36 ביקום הקולנועי האינסופי.

לא אגיד לכם שהסרט החדש מסמן התאוששות פלאית וחזרה מלאה לכושר שאנחנו מכירים מהימים שלפני "הנוקמים: סוף המשחק". אבל אחרי התעסקות מוגזמת בגימיק ה-"מולטיוורס", ושורה ארוכה של סרטים מצ'וקמקים ולא מספקים (כמו "המארוולס", "הפנתר השחור 2", "אנטמן 3", "ת'ור 4" ו-"קפטן אמריקה 4"), אין ספק שמדובר בצעד חשוב וחיוני לכיוון הנכון.

בגדול מדובר בגרסה של מארוול ל"יחידת המתאבדים" (שכידוע זכתה כבר לשתי גרסאות קולנועיות ביקום הקולנועי של המתחרים, די.סי). כלומר, זהו סרט על חבורת אנטי-גיבורים – המורכבת כולה מדמויות משנה זניחות לכאורה, שנאלצת ללמוד לעבוד יחד ושזוכה, תוך כדי, בגאולה ובסוג של משפחה. גם סרטי "שומרי הגלקסיה" נכללים בקטגוריה הזאת, כמובן.

ב-"ת'אנדרבולטס", החבורה שלנו מורכבת מילנה בלובה (פלורנס פיו), אחותה של "האלמנה השחורה", "השומר האדום" (דיוויד הרבור), אביה המאמץ של בלובה (שמתפקד כסוג של "קפטן רוסיה"), באקי "חייל החורף" בארנס (סבסטיאן סטן), שמוכר לנו (בעיקר) מסרטי "קפטן אמריקה", ג'ון ווקר (וויאט ראסל), מעין "קפטן אמריקה לעניים" שהגיח בסדרת הסטרימינג "פלקון וחייל החורף", ועוד.

כולם מוצגים בתחילת הסרט כלוזרים מבואסים ובודדים שעובדים כשכירי חרב בשירותה של פוליטיקאית מפוקפקת בשם ולנטינה אלגרה דה לה פונטיין (ג'וליה לואי דרייפוס). העניינים מקבלים תפנית כאשר דה לה פונטיין מחליטה לשלוח את כולם לבונקר סודי ומבודד כדי לחסל אחד את השני, ובכך להעלים את הראיות שקושרות אותה אליהם. תוך כדי, החבורה מחליטה לאחד כוחות ולצאת נגד המעסיקה המושחתת שלהם.

אחרי שורה ארוכה של סרטי מארוול שניסו לעשות את הדברים "בענק", קומפלט עם יקומים מקבילים ויצורים מכוכבים אחרים, מרענן מאוד לפגוש סרט של החברה שדווקא מבקש להוריד אותנו חזרה לקרקע ולהרגיע טיפה. "ת'אנדרבולטס" שומר על קנה מידה קטן יחסית, וניכר שהוא גם מבקש לתרגם את ה"אינטימיות" שלו לאופן שבו הוא נחזה ונחווה על המסך ובאולם. הוא נסמך פחות על CGI ועל מסכים ירוקים מאשר סרטים קודמים של מארוול, ויש בו יותר אנושיות. לראיה, במשך דקות ארוכות הנושא המרכזי שמעסיק אותו קשור לבריאות הנפשית של דמויותיו (ולא בקטע של הלצה).

בתוך כך, כמובן ש"ת'אנדרבולטס" גם לא שוכח לבדר. כפי שניתן לצפות, הגיבורים שלנו אינם פוסקים לריב ביניהם ולעקוץ זה את זה, וכל אחד מהם מנסה בתורו ליטול את הפיקוד ולהיות המנהיג. התוצאה אמנם סובלת לפרקים ממאמץ יתר וממחסור מסוים בשנינות, והיא רחוקה מאוד מהרמה של "שומרי הגלקסיה" ומהגרסה השנייה (והמצויינת) של "יחידת המתאבדים" (שניהם של התסריטאי-במאי ג'יימס גאן). אבל לא אשקר לכם. גם אם לא צחקתי בקול, יש כאן כמה רגעים חביבים.

מבין השחקנים, אין ספק שמדובר בסרט של פלורנס פיו וסבסטיאן סטן – אך ההופעות של שניהם נגועות באפאתיה ובתשישות (בין אם בכוונה ובין אם לא, כנראה שלא נדע לעולם).  דיוויד הרבור, לעומת זאת, מיצה את "הומור הצעקות במבטא רוסי" כבר בסרט הקודם של מארוול שבו השתתף ("האלמנה השחורה"), ואילו וויאט ראסל, למרבה הצער, ניחן בהרבה פחות כריזמה מהוריו (גולדי הון וקורט ראסל).

כפי שהבנתם, "ת'אנדרבולטס" אינו סרט מושלם. רחוק מכך, למעשה. אבל לפחות הוא מחשב מסלול מחדש ומנסה לעשות את הדברים קצת אחרת. לא בטוח שהוא ימלא אתכם בהתלהבות ובציפייה לקראת "ארבעת המופלאים", הסרט הבא ב-MCU שייצא כבר בסוף יולי. אבל גם קשה לי להאמין שהוא יותיר אתכם אדישים וחסרי חשק להמשך כפי שנותרתם בסופו של "קפטן אמריקה 4" לפני כמה חודשים - אז כנראה שמדובר בשיפור.    

"ת'אנדרבולטס", ארה"ב 2025

ציון: 3.5 כוכבים