לפני כשמונה שנים ענת מלץ ובן זוגה דאז עזבו את תל אביב יחד עם שני ילדיהם ועברו להתגורר בחיפה. מערכת היחסים של השניים אמנם לא החזיקה מעמד, אך המעבר עצמו כן העניק למלץ את ההשראה לסרט הביכורים הכמעט מושלם שלה, "נדל"ן - סיפור אהבה" (שהיה הזוכה הגדול בפסטיבל חיפה האחרון, ושעולה כעת לאקרנים).
זוהי קומדיה רומנטית מצחיקה, מרגשת ומעוררת הזדהות שמלווה את תמרה (ויקטוריה רוסובסקי) ואת אדם (לייב לב לוין), זוג תל־אביבי טיפוסי ותפרן שמגיע לחיפה כדי לראות דירות. תמרה נמצאת בהיריון מתקדם, ועושה רושם שהיא הרבה יותר מרוכזת במשימה מבן זוגה הסטלן והילדותי, שבכלל לא רוצה לעזוב את תל אביב. חיפה, כך מתברר, היא עיר הולדתו של אדם, ואין לו שום עניין למצוא את עצמו עובד במפעל התריסים המשפחתי לצד אמו השתלטנית (שרית וינו אלעד) - רק זה חסר לו.
די מהר תמרה ואדם מתחילים לריב, כאשר תוך כדי הם גם מבקרים בלא מעט דירות וזוכים להציץ אל תוך חייהם של לא מעט אנשים (שמגולמים בידי ניצה שאול, חיים שריר, עלא דקא, דניאל סבג, מאיה קניג, ועוד). האם מערכת היחסים של גיבורינו תשרוד את היום?
"גדלתי בתל אביב וחייתי בה כל חיי", מספרת מלץ (45) ל"ישראל היום", "אבל יוקר המחיה הפך קיצוני והחלטנו לעזוב את העיר ולפתוח דף חדש. התחלנו להגיע לחיפה כדי לראות דירות, והיו לנו ימים מאוד ארוכים שבהם עברנו מדירה לדירה לדירה. פתאום הרגשתי שיש משהו מאוד קולנועי בסיטואציה של לעבור מדלת לדלת, בעיר שאני לא מכירה, ולהיכנס לעולמות האינטימיים של אנשים זרים. הרעיון לתסריט הגיע בתחילה בקטע צורני. ידעתי שזה יהיה סרט מסע שבו הדמויות מחפשות אחר בית. אחר כך התחלתי לחשוב גם על הסיפור של הזוג".
כמה הסיפור אוטוביוגרפי בעצם?
"קשה לי להגיד באחוזים. חלק מהדברים אוטוביוגרפיים, וחלק הם המצאות שהיו נראות לי נכונות דרמטית לסיפור של הזוג הזה. בכל זאת, זה סרט עלילתי. באמת עברתי לחיפה מתל אביב, אבל לא הייתי בהיריון, ובניגוד לתמרה כבר היו לי שני ילדים. כמו בסרט, גם אני הייתי במערכת יחסים סוערת - טוב, לא בדיוק כמו בסרט. אנחנו גם נפרדנו בסוף. אבל דווקא היתה לנו תקופה מאוד טובה בחיפה".
"כולנו מביכים לפעמים"
מערכת היחסים של תמרה ואדם אולי סוערת ומורכבת, אבל גם מאוד רומנטית ומצחיקה. בתוך כך, הדינמיקה המשתנה תדיר בין השניים מניבה שלל סצנות מדויקות להכאיב שיהיו מוכרות מאוד לכל זוג עם קילומטרז'.
"הסרט מתאר מערכת יחסים לא פשוטה", מאשרת מלץ. "תמרה ואדם נוגעים אחד לשני בנקודות הכי רגישות וכואבות. אבל הסרט נכתב מנקודת מבט רומנטית שלפיה 'האהבה גוברת על הקשיים'. לאהוב זה קשה, אנחנו נורא רוצים את זה, אבל זה לא קל, בטח לא במציאות שאנחנו חיים בה כיום. אז רציתי להתעסק בקושי הזה, אבל גם ביופי שבו. זה לא רק קשה, יש גם רגעי חסד, עדיין נשארתי רומנטיקנית".
הדינמיקה בין תמרה לאדם והריבים שלהם אמינים באופן יוצא דופן יחסית לסרט ישראלי. ממש הרגשתי כמו זבוב על הקיר ברגעים מסוימים. איך מגיעים לרמה כזו של דיוק בכתיבה ובביצוע?
"קודם כל, ויקטוריה ולייב גורמים לזה להיות הכי אותנטי. לקח לנו המון זמן למצוא אותם, וראינו המון שחקנים נהדרים בדרך. אבל כשהם עושים את הסצנה יחד אתה פשוט מרגיש שככה היא צריכה להיות.
"בכל הקשור לכתיבה, השתדלתי שהדיאלוגים יהיו כמה שיותר קרובים לאופן שבו אנשים מדברים. אני גם לא שיפוטית כלפי הדמויות. אני אוהבת אותן גם כשהן מתנהגות לא יפה. ניסיתי להעביר את המורכבות של תמרה ואדם בצורה הוגנת. כולנו עושים דברים מביכים או לא מחמיאים לפעמים".
הסרט צולם לפני המלחמה, והוא כאילו מנותק מאקטואליה. ובכל זאת, אפשר לומר שהמציאות הישראלית מחלחלת בין השורות.
"נכון. זה אמנם סרט על מערכות יחסים ועל הורות ועל אהבה, אבל היה לי חשוב גם להציע מבט על החברה ועל המציאות שבתוכה הזוג פועל, וזה משהו שנאמר באגביות במהלך הסרט. תמרה ואדם יגורו בשכירות לנצח. אנשים בישראל לא יכולים לקנות דירה. הדור שלי הוא דור ללא בית בכל המובנים, גם במובן הכי בסיסי שדירה הפכה להיות דבר לא מושג. אז זו לא קומדיה רומנטית מתקתקה, אבל יש משהו כיפי בלבלות שעה וחצי עם זוג קולנועי בלתי אפשרי שאתה רק רוצה שיצליח להם. ואני אומרת את זה כחובבת גדולה של קומדיות רומנטיות, אנחנו אוהבים את הזוגות האלה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו