הוא זכה באוסקר על תפקידו בתור פרדי מרקורי ב"רפסודיה בוהמית", גילם את דמות הנבל בסרט ג'יימס בונד "לא זמן למות", וגם הגיח בתפקיד קטן אך משמעותי ב"אופנהיימר" של כריסטופר נולאן. כעת, ראמי מאלק מנסה את כוחו כגיבור פעולה בסגנון ג'ייסון בורן.
ב"החובבן", מותחן הביון החדש שבו הוא מככב, מאלק בן ה־43 מגלם את צ'רלי הלר, מומחה לאבטחת מידע במערך הסייבר של ה־CIA, שיוצא למסע נקמה חובק עולם בעקבות חוליית הטרור שאחראית למוות של אשתו, שרה (רייצ'ל ברוסנהאן). הטוויסט? צ'רלי הוא גאון מחשבים מופנם וחסר ביטחון שמעולם לא עזב את המשרד. אין לו שום מושג איך להתנהל בשטח, והוא ממש לא "קילר".
לכן, לפני היציאה למשימה המסוכנת, גיבורנו נשלח לקורס אימונים מזורז שאותו מעביר סוכן ותיק וחסר סבלנות (לורנס פישבורן). העניינים מסתבכים כשצ'רלי חומק מהבוסים שלו ומתחיל במבצע באופן עצמאי וללא אישורם.
התפקידים והטכנולוגיה
מי שביים את "החובבן" הוא ג'יימס הוז, שחתום על פרקים רבים של סדרת הריגול המצויינת "סוסים איטיים", ומשתתפים נוספים כוללים את קטרינה באלף, הולט מק'קלני ("שומר טינה"), ג'ון ברנטל ("המעניש") ומייקל סטולברג ("יהודי טוב").
"נכון מאוד", מאשר מאלק בחיוך במהלך מסיבת עיתונאים מקוונת, כשאני מציין את הדמיון בין צ'רלי, הדמות שהוא מגלם ב"החובבן", לבין אליוט, גאון המחשבים המתוסבך והאהוב שהוא גילם ב"מר רובוט", הסדרה שהפכה אותו לכוכב לפני עשור ושזיכתה אותו בפרס אמי.
"אני זוכר שהיה לי מאוד עצוב להיפרד מאליוט. לא הכי רציתי לעשות את זה. לא אגיד שצ'רלי הוא בהכרח גרסה נוספת של אליוט, אבל בהחלט יש דמיון. אני נמשך לדמויות שבורות ומבריקות, לדמויות שחוות אובדן ומצליחות להתגבר. המון אלמנטים אצל צ'רלי הזכירו לי את אליוט, אבל בדרך קצת אחרת. למשל, לצ'רלי יש בת זוג מדהימה, מה שאפשר לנו לשלב בסרט גם סיפור אהבה יפהפה, לצד האקשן והמתח. אליוט בטח לא היה מסוגל לנהל מערכת יחסים כזאת".
הרגשת יותר מוכן לתפקיד מכיוון שכבר גילמת האקר ב"מר רובוט", או שהיית צריך להתעדכן בכל מיני טכנולוגיות חדשות?
"אני תמיד שואל את עצמי כמה עמוק התחקיר צריך להיות. נגיד, כשהשתתפתי ב'המאסטר' של פול תומאס אנדרסון, החלטתי לקרוא את 'דיאנטיקה' של ל. רון האברד. אני אף פעם לא אדע לכתוב קוד, את זה כבר הבנתי כשעשיתי את 'מר רובוט', אבל למדתי מספיק כדי להסתדר".
צ'רלי מאבד את עולמו בתחילת הסרט ויוצא למסע נקמה ללא כל הכשרה. בו־בזמן, הוא מתאבל על אשתו. איך הכנסת את עצמך להלך הרוח הקודר של הדמות?
"אני לא מסתכל על משחק כעל סדנת תרפיה, ואני לא מחפש קתרזיס ברמה האישית. כמובן, יש לי כמות מסוימת של אבל בחיים שלי שאני יכול לנסות לתעל, אבל לא רציתי שזה יהיה הדבר המרכזי בהופעה שלי. רציתי לבנות את מערכת היחסים שלי עם הדמות שרייצ'ל מגלמת, ואז להרגיש את האובדן העצום שצ'רלי מרגיש. ממש עברנו על כל שלבי האבל באופן מאוד קפדני, ג'יימס ואני, ומיפינו את זה לאורך כל הסרט. התגובות של צ'רלי הן תגובות מאוד טבעיות, והן הפכו את התהליך למאוד אישי עבורי".
אתה לא רק מככב ב"החובבן", זהו גם הסרט הראשון שלך כמפיק. מה גרם לך לרצות לעבור לצד השני של המצלמה?
"אני מאוד אוהב ללוות את תהליך עשיית הסרט מההתחלה ועד הסוף, בכל אספקט. אני זוכר שתוך כדי הצילומים של 'רפסודיה בוהמית' ו'לא זמן למות' שוחחתי עם הבמאים ואנשי הצוות לגבי עניינים טכניים, כמו מצלמות ועדשות, והיו רגעים מתהליך הפוסט־פרודקשן שבהם היה לי מאוד חשוב להבטיח שהתוצאה תהיה הכי מעולה שאפשר. חשבתי לעצמי 'איך אוכל להשיג אישור להיכנס לחדר העריכה בלי להרגיש שאני חורג מתפקידי?'.
"אז הדרך לעשות את זה היתה להתחיל פרויקט מההתחלה, ולפתח את התסריט שלו, ולבחור עבורו שחקנים, ולנסות להפוך אותו לכמה שיותר אותנטי וייחודי, מאל"ף ועד ת"ו. למשל, כל השחקנים שקיבצנו לסרט הזה הם שחקנים שתמיד רציתי לעבוד איתם, שחקנים שאני ממש מרגיש בר־מזל שיוצא לי לחלוק איתם את המסך. אני מאוד גאה בזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו