זהו לא סרט שמבקש את "אהבת הקהל", כפי ששר התרבות כנראה מצפה שיעשה

בימים שבהם שר התרבות מפזר בחשבון שלו ב-X (לשעבר טוויטר) הבטחות פופוליסטיות על כוונתולהפסיקלממן סרטים ישראליים "שהקהל לא אוהב" (שם קוד מכובס לסרטים שמותחים ביקורת ומעודדים דיון), כמה טוב להיתקל ב"מופע טוטאל", סרטו הראשון של השחקן רועי אסף כבמאי.

אסף מגולל כאן סיפור סאטירי וסמי-אוטוביוגרפי שבמרכזו שחקן תפרן מהפריפריה בשם אסי, שהופך לאויב העם בעקבות אמירה "שמאלנית" ו"אנטי-צה"לית" שמוצאת מקונטקסט ומפרופורציה (אסף בעצמו מגלם את אסי, והוא גם חתום על התסריט, יחד עם עמרי ואן אסן).

מצד אחד, הבלגן שמתפתח בעקבות האמירה הנ"ל מוביל לסילוקו של אסי מבית הספר שבו לימד דרמה ויוצר בעיות כלכליות עבורו ועבור משפחתו. מצד שני, תשומת הלב המוגברת שניתנת לו לפתע גם מעוררת עניין רב במופע הקברט שהוא מעלה במרכז הקהילתי המקומי, יחד עם חבורה אקסצנטרית של שותפים. עד כדי כך שאפילו הסנובים מתל אביב מגיעים כדי לראות במה מדובר.

כמובן שההצלחה הלא צפויה עולה לראשו של אסי וגורמת לו להתחיל לעשות שטויות. הוא מזניח את מחוייבויתיו המשפחתיות ומתחיל להתרכז אך ורק בעצמו ובחלומותיו המופרכים. אשתו (אורנלה בס) מנסה לדבר אל ליבו, וגם אביו (אורי גבריאל) מבקש להשיב אותו לקרקע. אך לשווא.

הסאטירה של "מופע טוטאל" אולי אינה מתעלה לרמה של חנוך לוין, והציר העלילתי של הסרט לא ממש מכיל הפתעות מרעישות. עם זאת, אסף מתגלה כאן כקולנוען מוכשר ביותר, ויצירת הביכורים שלו כבמאי גדושה בתעוזה, בתשוקה וביומרה מהסוג החיובי.

עבודת הצילום של סער מזרחי מפעימה ולפרקים גם מסחררת, כאשר מקורות ההשראה שמתדלקים את היצירה הם אילנות גבוהים דוגמת "8 וחצי", של פדריקו פליני, ו"בירדמן", של אלחנדרו גונזלס איניאריטו. הנופים המדבריים שמקיפים את גיבורנו הופכים לתפאורה מושלמת עבור האלגוריה הכה רלוונטית והכה עכשווית שנרקמת על המסך, וגם את הנעשה מאחורי הקלעים במופע עצמו מציג אסף בצורה מרשימה וסוחפת (בעזרת שוטים ארוכים ו-וירטואוזיים שבוצעו בעזרת רחפן).

אסף אמנם משתמש בסרטו כדי לחבוט בשלל מטרות, אך מכיוון שהוא אינו שוכח לחבוט גם בעצמו, אין כאן תחושה של הטפה צדקנית. אם כבר, להיפך. בתוך כך, בהחלט ניתן להרגיש ש"מופע טוטאל" הגיח מתוך בטן בוערת ונולד מתוך צורך אמנותי אמיתי.

נכון, זהו לא סרט שמבקש את "אהבת הקהל", כפי ששר התרבות כנראה מצפה שיעשה. זוהי יצירה מושקעת, אבסורדית ומלאת ביקורת שמבטאת כאב, עצב ותסכול עמוק כלפי מקום אהוב ורקוב. אתם לא מוכרחים להסכים איתה. אתם מוזמנים להתעצבן ממנה ולכתוב עליה פוסט זועם בפייסבוק שיסתיים במילים "למה אנחנו צריכים לממן את הזבל השמאלני הזה???". אבל זו תהיה טעות פטאלית לייחל ליום שבו סרטים מסוג זה ייעלמו מהנוף התרבותי שלנו. ומי שחושב אחרת כנראה לא מבין מה תפקידה של אמנות.

"מופע טוטאל", ישראל 2024