מבקר הקולנוע שלנו קובע: זו ההפתעה הנעימה הראשונה של 2025

למרות שיציאתו לאקרנים לוותה בהייפ אפסי ובציפיות נמוכות מאוד, "מאורת הגנבים: פנטרה", סרט ההמשך הלא ממש נחוץ למותחן הפעולה"מאורת הגנבים"מ-2018, דווקא מתגלה כהפתעה הנעימה הראשונה של 2025.

מצד אחד, הסיקוול לא פחות מוגזם ומטופש מקודמו. מצד שני, זהו סרט שונה מאוד. הוא יותר מהורהר, ופחות אכזר. יותר מעניין אותו ליצור "וייב" ייחודי מאשר להסיח את דעתכם עם שטויות שכבר ראיתם אלף פעם בעבר. הוא מתבל את הנוסחה המוכרת שמנחה אותו עם נגיעות ייחודיות וסבלניות ובשיחות ארוכות שלא היו מביישות סרט של ריצ'רד לינקלייטר ("לפני הזריחה"). למעשה, יהיה יותר מדויק לכנות אותו "דרמת מתח" מאשר "מותחן פעולה". עם זאת, חשוב להדגיש שבמקרה הנ"ל ממש לא מדובר בדבר רע. להיפך.

כזכור, הסרט הקודם היה מעין חיקוי טראשי (אבל מושקע) של "היט", שבו "ביג ניק", שוטר אובססיבי, מאצ'ואיסטי וחסר גבולות בגילומו של ג'רארד באטלר עבד שעות נוספות כדי ללכוד כנופייה של שודדים בלוס אנג'לס.

הסרט ההוא הסתיים בטוויסט שערורייתי ולגמרי לא הגיוני (זהירות ספוילר) שחשף שדווקא דוני (אושיי ג'קסון ג'וניור), אחד השודדים הפחות בולטים בחבורה שאחריה דלק ניק, היה זה שמשך בחוטים וארגן את הכל ממאחורי הקלעים. דוני גם הצליח להימלט עם הכסף, מה שהותיר את גיבורנו מובס ומבואס.

כעת, לניק יש הזדמנות לסגור חשבון עם מי שחמק ממנו והשפיל אותו. הוא מגלה שדוני מסתתר בצרפת ומתכנן להוציא לפועל עוד שוד שאפתני ונועז. אבל מצבו של ניק על הפנים. בעקבות אירועי הסרט הקודם, הוא פוטר מעבודתו, גרושתו לא נותנת לו לראות את הילדים, הוא מרושש לחלוטין, ולאחרונה הוא גם נאלץ לישון ברכבו. לא מפתיע, אם כן, שבמקום לנסות ולעצור את דוני, הפעם ניק מחליט לחבור אליו ולכנופייתו הבינלאומית ולקחת חלק בביצוע השוד.

אם הסרט הקודם השתמש ב"היט", של מייקל מאן, כמודל, הרי שהסרט הנוכחי הוא וריאציה על"מהיר ועצבני", רק עם יותר אופי, קלאס ותשומת לב לפרטים (והרבה פחות אינפנטיליות). בתוך כך, כמובן שגם סרטי הפשע של מאן שאינם "היט" ממשיכים להיות מקור השראה בולט (עם דגש על "Thief" הקלאסי).

התסריטאי-במאי כריסטיאן גודגסט אמנם משקיע זמן רב בבניית האווירה, בפירוט ההכנות לשוד, ובכל המסביב (יש כאן מקטע של עשרים דקות שבו ניק ודוני משתכרים, מתמסטלים, אוכלים שווארמה, מעשנים סיגריות בשרשרת, ומספרים סיפורים על האבות שלהם) - אבל הוא אינו שוכח לשלב גם כמה סצינות אקשן וסיקוונסים מותחים (שמבוצעים היטב). למרבה השמחה, העניינים מתנקזים למרדף מכוניות/קרב יריות מסעיר ולטוויסט עלילתי לא פחות מגוחך, מצחיק ונטול היגיון מזה שחתם את הסרט הראשון.

ג'רארד באטלר אף פעם לא היה אחד השחקנים האהובים עליי, אבל כאן הוא זורח כפי שלא זרח מזה זמן רב. אם בסרט הקודם, הופעתו נעה על גבול הפרודיה העצמית, הרי שבסרט הנוכחי, "ביג ניק" כבר ממצב את עצמו כשמוק סליזי ואגדי, והעובדה שהוא כה שקוע בצרותיו האישיות מאפשרת לו להתענג על האסקפיזם ועל האדרנלין שההרפתקה האירופית המסוכנת מציעה לו. הוא גונח, הוא נוהם, הוא נהנה מכל רגע. וגם החיבור שלו עם אושיי ג'קסון ג'וניור – ממש לא גיבור פעולה מתבקש, יש לומר – עובד יפה ומניב לא מעט רגעים מוצלחים.

כמו קודמו, גם "מאורת הגנבים: פנטרה" ארוך מדי, כמובן. אבל זה לא באג, זה פיצ'ר. בעידן שבו נדמה שמרבית הסרטים מסתפקים במועט, גודגסט כאילו מצהיר "אצלי לא תרגישו שחסכו עליכם". אין מה לומר. הצליח לו. לא רק ש"פנטרה" מספק תמורה מלאה למחיר הכרטיס (ומעבר לכך), אלא שהוא גם הותיר אצלי חשק לסרטי המשך נוספים. "מאורת הגנבים: ספולטורה"? "מאורת הגנבים: מגהדת'"? אני פתוח להצעות. רק אם אפשר שזה לא ייקח שבע שנים הפעם. תודה.

"מאורת הגנבים: פנטרה", ארה"ב 2025