"יהלום פרוע", של התסריטאית-במאית הצרפתייה אגאת רידינגר היה סרט הביכורים היחיד שהתקבל לתחרות הרשמית בפסטיבל קאן השנה, וניתן להבין מדוע. רידינגר אמנם אינה מצליחה לפרוץ כאן דרך או לחדש יתר על המידה, אבל סרטה רלוונטי ועכשווי מאוד, ובמרכזו תמצאו תצוגת משחק אותנטית ומעוררת אהדה של שחקנית צעירה ולא מקצועית בשם מאלו קביזי.
קביזי מגלמת את ליאן, בחורה נטולת אמצעים בת 19 שחולמת להפוך למשפיענית רשת ובכך לברוח מקיומה המדכדך וחסר העתיד. היא מעצבת את הופעתה החיצונית בהתאם לדרישות הטיק-טוק (ומפתחת פרסונה היפר-סקסואלית); היא מוכרת מוצרי טיפוח גנובים כדי לממן את הטיפולים האסתטיים שלה; והיא מנסה לעשות פרצוף קשוח ואמיץ בשעה שהבנים מהשכונה נטפלים אליה ומתייחסים אליה כאל בובת מין.
במקביל, ליאן גם מרבה להתעצבן על אמה היחידנית והלא אחראית - שמנהלת רומנים רועשים עם גברים בתמורה לתמיכה כספית - ועושה כמיטב יכולתה כדי לגונן על אחותה הקטנה, שהולכת והופכת לגרסה מיניאטורית ומטרידה שלה (קומפלט עם איפור מוגזם וצעדי טוורקינג).
העניינים מקבלים טוויסט מפתיע כאשר ליאן מוזמנת לאודישן לתוכנית ריאליטי בעקבות סרטון ויראלי בכיכובה. האם סוף סוף תצליח לממש את הפוטנציאל שחבוי בתוכה ולגרום ל"קהל" לאהוב אותה? וחשוב יותר, האם הדבר יסייע לה לאהוב את עצמה? נראה לי שאתם יכולים לנחש את התשובה.
למרות שכבר ראינו לא מעט סרטים שעוסקים בהשפעת הריאליטי והרשתות החברתיות על חייהן של דמויות שוליים (הבולט מכולם הוא כנראה "ריאליטי", של מתאו גארונה האיטלקי), "יהלום פרוע" ממש אינו מרגיש כמו מוצר ממוחזר או נאום מטיפני. הוא מקפיד שלא לקפוץ מעל לפופיק, והצוהר שהוא פותח אל תוך עולמה של ליאן אמנם צר, אבל גם מאוד ספציפי ומאוד משכנע.
נכון, התסריט של רידינגר יכול היה אולי להיות טיפונת מהודק ו/או מקורי יותר. אך הופעתה הסוחפת והמרשימה של קביזי מספקת ליצירה עוגן רגשי שמסייעת לה להתגבר על חולשותיה. "יהלום פרוע" מסרב לגלוש לסנטימנטליות או לדרמה מעושה, ולכל אורכו הוא נותר נאמן לדמות המרכזית שלו ולתופעה החברתית המדאיגה שאותה הוא מתאר. מצד אחד, זוהי כנראה הסיבה העיקרית לכך שהוא אינו מספק חוויית צפייה מסעירה וייחודית יותר. מצד שני, זהו גם מקור כוחו. לא רע בכלל בשביל סרט ראשון.
"יהלום פרוע", צרפת 2024
