"גרין מייל" הוא הרבה יותר מסתם סיפור. מדובר ביצירת מופת תרבותית בה שזורים צדק, גזענות, חמלה וכוחות שמעבר להבנה האנושית. הספר, שפורסם ב-1996 על ידי סטיבן קינג נכתב במקור כסדרה בהמשכים, כשהעלילה שלו מתרחשת באגף הנידונים למוות של בית הסוהר קולד מאונטיין בלואיזיאנה בשנת 1932, תיאר את תקופת "השפל הגדול", בו האסירים הוצאו להורג באמצעות כיסא חשמלי שכונה "המחשמל" או "המנצנץ הזקן" (Old Sparky). מקור השם הוא בלינולאום הירוק שהוביל את האסירים בדרכם האחרונה, כשהמסלול הירוק סימל את המעבר מהחיים אל המוות והפך למטאפורה חזקה לאורך כל העלילה.
העיבוד הקולנועי שהגיע בשנת 1999 בבימויו של פרנק דרבונט הצליח להחיות את הסיפור, והפך אותו לאחד הסרטים הזכורים של שנות ה-90 בכיכובם של טום הנקס בתפקיד הסוהר פול אדג'קומב ומייקל קלארק דאנקן המנוח בתפקיד ג'ון קופי, תפקיד שזיכה אותו במועמדות לאוסקר בקטגוריית שחקן המשנה. דאנקן גילם את האסיר הענק והעדין, שמוגבל בשכלו אך ניחן בכוחות על טבעיים. שובר הקופות הפך לנצחי בזכות תסריט נוגע ללב, משחק מופתי ותמות אוניברסליות על אנושיות, גאולה ואכזריות. גם היום, כשהוא מציין 25 שנים לצאתו, זה סיפור שממשיך לעורר מחשבה ודיון והוא עדות לכוחו של הקולנוע לספר סיפורים שמשנים את תפיסת עולמנו. הנה כמה עובדות על הסרט שכדאי להכיר.
בין ישו להרקולס
ראשי התיבות של דמותו של ג'ון קופי, J.C זהים לאלה של ישו. המראה הפיזי שלו מקביל לתיאורים של שמשון המקראי והאל הרקולס. דמותו של קופי היא פיקטיבית, אך רבים מאמינים שהיא מבוססת על ג'ורג' סטיני ג'וניור, נער אפרו-אמריקני בן 14 שהוצא להורג בכיסא חשמלי בשנת 1944 לאחר שהואשם ברצח של שתי ילדות. בשנת 2014 הוא זוכה מהרצח, לאחר שנקבע כי לא ניתן לו הליך משפטי הוגן. את ההשראה לשם ג'ון קופי קיבל קינג מפרופסור להיסטוריה בשם ג'ון קופי שלימד באמרסון קולג'.
השחקן מייקל קלארק דאנקן, שהלך לעולמו בשנת 2012 לאחר שעבר התקף לב, התנשא לגובה של כ-1.96 ס"מ ושקל כ-143 ק"ג במהלך הצילומים לסרט. בספר, גובהו של ג'ון קופי הוא כ-2.07 ס"מ ומשקלו כ- 159 ק"ג. למרות החזות הפיזית המרשימה, דאנקן עצמו לא היה מאסיבי מספיק לדמותו של קופי, כשגובהם של דיוויד מורס, שגילם את ברוטוס "ברוטל" הוואל וג'יימס קרומוול, שגילם את האל מורס, היה דומה לשלו: מורס מתנשא לגובה של 1.93 ס"מ וקרומוול מתנשא לגובה של 2.01 ס"מ.
כדי לייצר את האשליה שהוא אכן מאפיל על כולם בנוכחותו הפיזית, דרבונט עשה שימוש בטריקים של זוויות מצלמה ופרספקטיבה שגרמו לו להיראות כמי שמתנשא משמעותית מעל שאר השחקנים. דוגמאות בולטות לכך היו המיטה של קופי והכיסא החשמלי, שנבנו בקנה מידה קטן יותר כדי שייראה כאילו הוא בקושי מצליח להידחס לתוכם.
דרבונט התקשה למצוא שחקן שיוכל לגלם באופן משכנע את התפקיד המרכזי של ג'ון קופי, הענק העדין שהואשם ברצח שלא ביצע. השחקן זוכה גלובוס הזהב וינג ריימס ("דון קינג: רק באמריקה", "ספרות זולה", "משימה בלתי אפשרית") והכדורסלן שאקיל אוניל נשקלו לתפקיד, אך בסופו של דבר מי שהציל את המצב היה ברוס וויליס שהציע לדרבונט ללהק את דאנקן, לאחר שהשניים עבדו יחד בסרט "ארמגדון".
ואז הגיע טום הנקס
ג'ון טרבולטה קיבל הצעה לגלם את דמותו של פול אדג'קומב, אך דחה אותה. שמות נוספים שנשקלו היו אלה של מייקל קיטון, מייקל דגלאס, קווין קוסטנר, ריצ'ארד גיר וג'ף ברידג'ס. בסופו של דבר, טום הנקס לקח את התפקיד כטובה אישית לדרבונט. חמש שנים קודם לכן, הוצע לו התפקיד של אנדי דופריין ב"חומות של תקווה" שביים דרבונט, אך הוא סירב מכיוון שהיה מעוניין יותר בתפקיד הראשי ב"פורסט גאמפ".
מי שגנב את הפוקוס מהשחקנים האנושיים היה מר ג'ינגלס, העכבר המופלא. כמו בהרבה סרטים אחרים, לא היה מדובר בבעל חיים אחד אלא בכמה. אם לדייק, היו אלה 15 עכברים שאומנו במשך חודשים לבצע טריקים. למרות המאמצים שהושקעו בעכברים, רוב הזמן השחקנים הגיבו למצביע לייזר שהועבר על הרצפה ולא לעכבר אמיתי. עבור סצנת הדריכה האכזרית שבה מר ג'ינגלס מאבד את חייו, השתמשו בבובה שהייתה יקרה יותר מכל אחד מהעכברים האמיתיים.
עלילת הספר מתרחשת בשנת 1932, אולם בסרט, העלילה "הוקפצה" שלוש שנים קדימה כדי לאפשר את שילוב הסרט "Top Hat" בכיכובם של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס בסצנת הצפייה בסרט של קופי והסוהרים לפני הוצאתו להורג. פרטים נוספים בסרט שאינם נאמנים להיסטוריה כוללים את ההחלטה לעשות שימוש במדים עבור השחקנים שגילמו את הסוהרים, כיוון שמדים לא היו בשימוש עבור סוהרים באגף הנידונים למוות בשנת ה-30. גם השימוש בכיסא החשמלי כאמצעי להוצאה להורג לא היה בשימוש בלואיזיאנה עד תחילת שנות ה-40 והדרך הרווחת הייתה חבל תלייה.
בספר, דמותו של הסוהר הסאדיסט פרסי ווטמור היא בת 21, בעוד שהשחקן דאג האצ'יסון היה בן 39 כשגילם את התפקיד. כשנבחן לדמות, האצ'יסון שיקר לדרבונט באשר לגילו האמיתי ואמר כי הוא "בשנות השלושים המוקדמות". דמותו של האסיר המופרע וויליאם "וויילד ביל" וורטון בגילומו של סם רוקוול סובלת מאקנה חמור. במאמץ להישאר נאמן לדמות ככל האפשר, כאשר רוקוול נדרש לצלם סצנת עירום בסרט הוא ביקש מצוות האיפור של הסרט להוסיף פצעי אקנה על גופו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו