שום דבר לא מצליח לעצור את הבמאי ההוליוודי הפופולרי זאק סניידר. לא המבקרים שנוהגים לכתוש את סרטיו ("300", "השומרים", "באטמן נגד סופרמן") בהנאה מופגנת, לא האולפנים שמנסים לסרס את החזון היצירתי שלו בכל הזדמנות שניתנת להם, לא הטרגדיה המשפחתית המחרידה שפקדה אותו ב־2017 (כאשר בתו בת ה־17, אוטום, שמה קץ לחייה), וגם לא הקורונה שהוציאה את מרבית תעשיית הקולנוע לחל"ת של קצת יותר משנה.
רק לפני כמה חודשים שחרר סניידר בן ה־55 גרסת במאי של ארבע שעות לאפוס גיבורי העל השאפתני "ליגת הצדק", ובכך סיים את המאבק המתוקשר וארוך השנים שניהל עם עדת מעריציו מול אולפני האחים וורנר. ומייד אחר כך, מבלי לקחת אוויר, המשיך לדהור היישר אל תוך "צבא המתים" - מותחן אימה מדמם וחסר מעצורים שעלה בנטפליקס, ושמשיב אותו למקום שבו התחילה הקריירה הקולנועית שלו: עולם הזומבים.
"אכן נראה שחזרתי לנקודת ההתחלה", אומר סניידר בחיוך במהלך שיחת וידאו ידידותית שמתקיימת לרגל עליית הסרט. "הייתי רוצה להגיד שזה היה מתוכנן ושהכל חלק ממסע מיתולוגי, מעגלי ונושא קתרזיס שהפך אותי ליוצר הסרטים שאני היום. אבל זה לא באמת נכון. הרעיון ל'צבא המתים' צץ במוחי לפני יותר מעשור, לא הרבה אחרי שביימתי את הסרט הראשון שלי - שהיה רימייק ל'שחר המתים' - והוא פשוט לא הניח לי. ציינתי את זה בפני נטפליקס באחת השיחות שהיו לי איתם, והדבר הבא שקרה זה שהם פשוט נתנו לי כסף ואמרו לי, 'יאללה, לך תעשה את זה'".
מה לדעתך מושך בז'אנר הזומבים?
"סרט זומבים טוב מכיל ביקורת חברתית ומשתמש בז'אנר כדי להציב מראה מול הפרצוף שלנו. הוא צריך להראות לנו משהו על עצמנו ועל החברה שלנו, כי המפלצות הן אנחנו. ג'ורג' רומרו (אבי הז'אנר ומי שביים את הגרסה המקורית של 'שחר המתים', י"ק) היה אלוף בזה. הסרטים שלו לימדו אותי כל מה שאני יודע על זומבים, ואני חייב לו המון. עם זאת, הפעם ניסיתי לראות כמה רחוק אפשר ללכת עם הקונספט. רציתי לבדוק כמה אפשר לכופף את החוקים לפני שהם נשברים. זה היה האתגר והכיף שבעשיית הסרט הזה".
"צבא המתים" משלב בין "אושן 11" ל"28 יום אחרי" ומתרחש בלאס וגאס עתידנית ופוסט־אפוקליפטית, שבה המתים מהלכים ברחובות ונוגסים מכל הבא ליד. במרכז העלילה ניצב גיבור הפעולה דייב בטיסטה ("שומרי הגלקסיה"), שמוביל כנופיית שודדים אל תוך חורבותיה המסוכנות של עיר החטאים, וזאת כדי לפצח כספת שמסתתרת במרתפו של קזינו נטוש. בניגוד לסרטיו הקודמים של סניידר, הפעם התקציב היה צנוע יחסית ועמד על 90 מיליון דולר בלבד. זו גם הפעם הראשונה שבה סניידר ליהק את עצמו לתפקיד הצלם.
"אני ממש אוהב להפעיל את המצלמה", הוא אומר, "מאוד נהניתי להיות בתוך ההתרחשות ובתוך הפרצוף של השחקנים. אני אוהב את האינטימיות שזה מייצר. לפני שהתחלתי לעשות סרטים צילמתי המון פרסומות, אז זה לא היה זר לי לחלוטין, אבל כבר שכחתי איך זה מרגיש. רציתי לצלם את הסרט בעדשות מסוימות והרגשתי שאני לוקח סיכון מסוים, אז החלטתי לעשות את זה בעצמי, ככה שאם יהיה את מי להאשים - יאשימו אותי. לעשות סרטים אמור להיות כיף, זה לא ניתוח מוח. יש אנשים שיגידו לך שזה כן, אבל זה לא".
סרטי הסופר־גיבורים שלך מאוד אופראיים, וגם ב"צבא המתים" יש כמה התייחסויות לאופרות של וגנר. יש סיכוי שמתישהו תעשה סרט מאחת האופרות שאתה אוהב?
"(צוחק) לווגנר באמת יש השפעה גדולה על הסרט הזה, ובמיוחד למחזור 'טבעת הניבלונג' שלו. אני עושה עכשיו סדרת אנימציה שקשורה למיתולוגיה הנורבגית, וגם שם, תאמין או לא, יש הרבה השפעות של וגנר. בהחלט הייתי רוצה לעבד את אחת האופרות שאני אוהב לקולנוע, אבל לא הייתי עושה סתם אופרה מצולמת. הייתי עושה אופרה עם הפקה בסגנון 'מלחמת הכוכבים' או 'שר הטבעות'. השאלה היחידה היא: מי יסכים לממן דבר כזה? התשובה היא: כנראה אף אחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו