עורך הסרטים הוותיק והאגדי ז'אקו ארליך, שהיה מדור המייסדים של הקולנוע הישראלי, הלך לעולמו בגיל 93.
בין השאר, ארליך היה שותף לקלאסיקות מקומיות רבות, כמו "סאלח שבתי" (1964), של אפרים קישון, "שלושה ימים וילד" (1967), של אורי זוהר, ו"לאט יותר" (1967) ו"לאן נעלם דניאל וקס?" (1972), של אברהם הפנר.
ארליך נולד ב-1931 בשטרסבורג ושרד את השואה בפנימייה לילדים יהודים פליטים בשוויץ. לאחר המלחמה התגלגל לעסקי הקולנוע בפריז, ועבד במחלקת האפקטים המיוחדים של סטודיו מקומי (בין הסרטים ברזומה של ארליך ניתן למצוא את "היום הארוך ביותר", שקיבל אוסקר על אפקטים מיוחדים). לישראל הגיע ב-1949, ומיד השתלב בתעשיית הקולנוע הצעירה.
לצד הסרטים הרבים שערך, יחד עם המשורר חיים גורי והבמאי דוד ברגמן, ארליך גם היה שותף ליצירת טרילוגיה מוערכת של סרטים תיעודיים שעסקו בשואה ובעלייתם של ניצולי השואה לישראל.
"המכה ה-81" (1974) מתאר את חיי היהודים מעליית הנאצים לשלטון ועד השמדת גטו ורשה, "הים האחרון" (1979) מציג את שחרור המחנות ואת מסעם של שורדי השואה לארץ ישראל, ו"פני המרד" (1985) עוסק בהתנגדות היהודית באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה.
בראיון מרתק שהעניק לבמאי רן טל לפני כמה שנים (עבור אתר האינטרנט של ארכיון הסרטים הישראלי), סיפר ארליך שהטרילוגיה תופסת עבורו מקום "חשוב מאוד-מאוד. חשוב רגשית לאין שיעור מכל שאר מה שעשיתי. יותר חשוב לי מכל הדברים האחרים. זו הייתה חוויה עצומה בשבילי ובשביל רבים אחרים".
העבודה על סרטי הטרילוגיה נמשכה יותר מחמש עשרה שנה, והתוצאה נתפסה בזמנו כמהפכנית ופורצת דרך בכל מה שקשור לאופן שבו השואה מוצגת ומטופלת בקולנוע הישראלי. הסרט הראשון בטרילוגיה, "המכה ה-81", גם היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי בשנת 1975.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו