נפוליאון הקטן גדול היה: לכזה אפוס חיכינו

בגיל 86, הבמאי רידלי סקוט פורח. הוא עובד בקצב מסחרר, מקפץ מז'אנר לז'אנר, ומנסה להשלים כמה שיותר פרויקטים שאפתניים גם לעת זיקנה. וכך, רגע לפני שהוא מתפנה לסיים את "גלדיאטור 2", סקוט מגיש את"נפוליאון"- אפוס היסטורי מרשים ואדיר־ממדים עם חואקין פיניקס בתפקיד הגנרל הצרפתי האגדי.

כמו רבים מסרטיו של סקוט, גם הפעם התוצאה שטחית ונמהרת במידת מה. רצונו של הבמאי לאזן בין הקריירה הצבאית של נפוליאון לבין חיי האהבה שלו מניבים סרט מבולגן (אך מלא עניין), ששועט קדימה ללא הפסקה, מאירוע דרמטי אחד למשנהו.

חובבי דיוק היסטורי אמנם צפויים לעקם את האף, אך כל היתר בהחלט עשויים למצוא הנאה מסוימת בתמהיל המלחמתי־רומנטי הדחוס שסקוט רקח כאן. שכן, אף ש"נפוליאון" רחוק מלהיות סרט מושלם, הוא אנרגטי, מבדר והרבה יותר מצחיק ממה שהייתם אולי מצפים שהוא יהיה. והכי חשוב: הוא נראה פשוט נהדר על המסך הגדול.

למרבה השמחה, פיניקס מתברר כליהוק מוצלח, והאופן הילדותי, המפונק והגס שבו הוא מגלם את נפוליאון משתלב יפה עם הדמויות שגילם בשנים האחרונות (בסרטים כמו "בו מפחד" ו"ג'וקר", למשל).

לעומת זאת, הסצנות של פיניקס עם ונסה קירבי ("הכתר"), שמגלמת את אהובתו של נפוליאון, ג'וזפין, מיטיבות להדגים את חוסר האונים ואת התלות המוחלטת של נפוליאון בבת הזוג שלו, ויוצרות כמה רגעים משעשעים ומזעזעים כאחד.

התסריט של דיוויד סקארפה מקיף כמה עשורים סוערים ומרתקים בהיסטוריה הצרפתית והעולמית. הסרט נפתח בסופה של המהפכה הצרפתית, מלווה את נפוליאון בניצחונות הצבאיים הראשונים שלו, מתחקה אחר עלייתו לגדולה ולוקח את הצופים עד לימיו האחרונים.

בין לבין, הקרבות המטורפים באוסטרליץ ובווטרלו לא מתקשים להיות שיאי הסרט. תותחים, פרשים, אלפים רבים של ניצבים - כבר זמן רב שלא חזינו בסצנות מלחמה כל כך מושקעות, סוחפות ומרהיבות.

באורך של שעתיים ושלושה רבעים, "נפוליאון" אינו ארוך מספיק כדי לספר את הסיפור שלו באלגנטיות ובקוהרנטיות מרבית, וניתן להניח שגרסת הבמאי (הארוכה יותר) של הסרט, שצפויה לצאת בהמשך בפלטפורמת הסטרימינג של אפל, תטפל בחלק מן הבעיות. אך גם בצורתו הנוכחית, "נפוליאון" מספק את הסחורה. אין בו רגע דל, הוא גדוש בדברים טובים, והוא רק הולך ומשתפר בצפייה שנייה. אחלה אפוס.