כמה דקות אל תוך המערכה השנייה של "גן קופים", סרטו החדש של אבי נשר, בוקע מהרמקולים באולם הקולנוע קול מוכר. שניות מאוחר יותר נחשפות גם הפנים המקושרות לאותו קול, ובהקרנות טרום הבכורה של הסרט נרשם באותו הרגע רחש בקהל. על המסך מפציעה דמותה של העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה לשעבר רינה מצליח. אלא שבמקום להתעמת עם פוליטיקאים ולהטיח בפניהם אמיתות כואבות, היא מגלמת דמות של אינטלקטואלית מחוגי הספרות.
מדובר בתפקיד קטן, לא בטוח שהיא רושמת יותר מ-30 שניות על המסך, אך כזה שמוסיף אבק כוכבים לסרט ומסמן דרך חדשה בחייה של מצליח (67). לא רק שהיא מבצעת אותו כהלכה ומציגה יכולות משחק מפתיעות - בפרמיירה החגיגית של הסרט נראה שהיא גם לא הייתה זקוקה לזמן מסך רב מדי כדי להוות אטרקציה מרכזית. "לא צריך להגזים", היא אומרת. "זה רק בגלל שאני חדשה בתחום".
זאת בהחלט הפתעה. הקהל באולמות לא נשאר אדיש.
"כן. ישבתי בפרמיירה עם אח שלי וקיוויתי שהוא יזהה את הקול, כי חשבתי שעד שהוא יזהה את הקול הסצנה שלי תסתיים. הוא לא זיהה מייד. אני כל הזמן אומרת לכל מי שהולך לראות את הסרט - ואני ממליצה עליו כי זה סרט מעולה - 'אל תמצמצו כי אולי תפספסו אותי'. זה באמת תפקיד מאוד קצר, אבל צריך להתחיל מאיפשהו".
"לא זכרתי את הטקסט"
איך לוהקת לסרט?
"אבי נשר ביקש ממני בזמנו להנחות את הקרנת הבכורה של הסרט הקודם שלו, 'תמונת ניצחון'. לפני זה הייתה לנו פגישה ומייד התחברנו. סיפרתי לו על החלום שלי להיות שחקנית, והוא אמר לי 'את יודעת מה? אתן לך תפקיד בסרט הבא שלי. את תהיי מבקרת ספרות'. הוא כבר ידע איזה סרט הוא יביים. הייתי בעננים. אחר כך הוא לא דיבר איתי הרבה זמן, אז חשבתי שהוא שכח אותי ונלחצתי. עברו כמה חודשים, לא דיברנו באותה תקופה וכבר פחדתי שזה לא יקרה.
"ואז הגיע הטלפון. באמת שיחקתי מבקרת ספרות, ואפילו שהיה לי מעט טקסט עדיין הייתי בלחץ ולא זכרתי את שתי השורות האלה. לא הצלחתי לזכור אותן בעל פה. אבל ישבתי בסצנה עם השחקנית הראשית, סוזנה פפיאן (המוכרת לצופי כאן 11 כענת מהסדרה "סובייצקה", ע"פ), בעיניי היא שחקנית-על. והילדונת הזו הרגיעה אותי ואמרה לי 'את עושה את זה בסדר'. זו הייתה חוויה נהדרת. אחרי זה פחדתי שאולי הוא יוציא את הקטע מהסרט, ואבי הבטיח לי שהוא לא יעשה את זה. באתי גם לימי צילום שבהם אני לא מצולמת, רק כדי לראות איך זה קורה".
זו בעצם התחלה של קריירה שנייה?
"מאז שיחקתי גם בשתי סדרות שעוד לא יצאו: סדרה אחת של יובל שפרמן ודינה סנדרסון, שהיא המשך של 'אורי ואלה'. משחקים בה פבלו רוזנברג ומגי אזרזר. אני משחקת שם מכשפה מתקשרת. לא תפקיד גדול; בסדרה השנייה אני מגלמת את אמא של עמוס תמם, ושם זה כבר תפקיד של כמה סצנות וטקסט".
לא הרבה יקשרו אותך אוטומטית לעולם המשחק.
"זה באמת חלום ילדות. אני מלאת הכרת תודה לאבי נשר על הנדיבות שלו ועל כך שהוא נתן לי הזדמנות, התייחס אלי ברצינות והגשים לי חלום. הייתי שחקנית ראשית בכל שנותיי בבי"ס, ביסודי ובתיכון. תמיד היו לי תפקידים ראשיים, וכשהגעתי לאוניברסיטה למדתי תולדות התיאטרון וספרות עברית בתואר הראשון באוניברסיטה העברית. אלה לא היו לימודים מעשיים כל כך, יותר תיאורטיים, אבל עדיין. רק בתואר השני הלכתי ללמוד תקשורת, ככה זה התגלגל".
ובכל זאת הלכת להופיע מול מצלמות. את רגילה לזה.
"כן, אבל זה משהו אחר. אתה יודע איך אני מתרגשת באודישנים? קשה לי ממש ללמוד תפקידים. בבית הספר הייתי טובה בזה, אפילו עכשיו אני יכולה לצטט את שירת דבורה".
מ-1983 ועד השנה שעברה היא נחשבה לאחת העיתונאיות המשפיעות והדעתניות במדינה. בקיץ 2022, אחרי 40 שנות ותק בתחום, פרשה מהגשת תוכנית הראיונות "פגוש את העיתונות" ובהמשך עזבה את חברת החדשות. עזיבתה לוותה ברעש תקשורתי ובשלל ספקולציות, כשברקע איומים שספגה מגורמים פוליטיים שלא אהבו את סגנונה הישיר. בהודעת הפרישה שלה כתבה: "המשכתי לומר את דעתי, אבל משהו בי נשבר".
היום היא אומרת שאין בה כל געגוע לתחום. גם לא באחת התקופות הסוערות ביותר שידעה ישראל מבחינה פוליטית וחברתית. "כבר די מאסתי בפוליטיקה ובכל מה שקורה ביחסים בין הפוליטיקאים לעיתונות", היא אומרת. "והאמת היא שמיציתי את עצמי שם, אז אני שמחה שאני יכולה לנסות ללכת אחרי התשוקה האחרת שלי".
את מסתכלת היום על כל מה שקורה וחושבת "איזה מזל שאני לא שם"?
"כן כמעט בכל יום. זו הייתה גם תחושת מיצוי אישית. הייתי במקצוע הזה 40 שנה ועשיתי את כל מה שאני רוצה לעשות. הרבה אנשים עוד אומרים לי שאני צריכה לחזור ל'אולפן שישי'. אני יודעת שאף אחד לא יאמין שאני לא מתגעגעת, אבל בחיי שלא. אלה גם תחומים די דומים. בסוף שניהם במה".
