"סרטים על בלט הם בדרך כלל סרטי אימה", אומרת הבמאית הישראלית־הולנדית המצליחה דנה נחושתן, "ואני מבינה טוב מאוד מדוע. רקדניות קלאסיות פועלות מתוך פחד. כל היום אתה מסתכל על עצמך במראה. בכל רגע יכולים להחליף אותך במישהי יפה יותר או רזה יותר. מבחינה פסיכולוגית זה איום. סיוט אמיתי. אבל מבחוץ זה יפהפה".
גם ב"משהו ממני", סרטה החדש של נחושתן, שעוסק בחברות האמיצה שמתפתחת בין אולגה לאירמה, שתי רקדניות קלאסיות צעירות ותחרותיות באמסטרדם של שנות השבעים, יש אלמנטים של אימה. אבל בעיקרה, מדובר בדרמה עצובה על אובדן שליטה והרס עצמי. אולגה, המוכשרת יותר מבין השתיים, נוחלת הצלחה גדולה על הבמה, כורעת תחת הלחץ ונסחפת אל תוך מערבולת של סמים והפרעות אכילה. אירמה, מצדה, עושה כמיטב יכולתה לעזור לחברתה לבלום את הנפילה.
"זהו סרט על כישרון הרסני ועל חברות נשית", אומרת נחושתן בת ה־52, שנולדה בעפולה לאם הולנדית ואב ישראלי, ובילתה את ילדותה בקיבוץ יזרעאל, בטרם עברה להתגורר בהולנד יחד עם אמה.
"זה לא יכול היה להיות סרט אימה, כי לסרט שלנו היה חייב להיות לב. זה סרט על מישהי שיש לה יותר מדי לתת בעולם הזה. מישהי שבוערת חזק מדי. התוכנית המקורית היתה לעשות דרמה ביוגרפית בהשראת בלרינה אמיתית שמוכרת בהולנד, אבל תוך כדי הבנו שהסיפור יהיה אוניברסלי ומעניין יותר אם נפתח אותו ונראה את האירועים דרך העיניים של החברה שלה.
"כמעט כל אחד מאיתנו הכיר מישהו כזה, בין אם זה חבר או בן משפחה. מישהו שברור שהדברים לא יסתיימו טוב עבורו. מישהו שלא מוכן לקבל את העזרה שלך. במצב כזה אי אפשר להכריח, צריך לשחרר ולהבין שאתה רק יכול להיות שם איתו עד הסוף. זו חברות אולטימטיבית".
בצעד אמיץ ויוצא דופן, בשלב מוקדם של הפרויקט נחושתן החליטה ללהק שתי רקדניות ללא ניסיון קודם במשחק לתפקידים הראשיים. "אפילו ב'ברבור שחור', שהוא סרט על מחול שאני מאוד אוהבת", היא אומרת, "משתמשים בכפילים בקטעי הריקוד. לא רציתי את זה. לא רציתי להיות מוגבלת באפשרויות שלי. ישר רואים אם מישהו הוא רקדן או לא. את איליין מייג'ריק ואת רוס אנגלברט, שאותן ליהקנו בסוף, דווקא מצאנו מאוד מהר".
איך הכנת אותן לצילומים?
"ההבדל הגדול ביותר בין ריקוד למשחק הוא שבריקוד צריך להיות מושלם מבחוץ. בבלט במיוחד, אתה לא אמור להראות רגשות ולא להראות את הפנימיות שלך. במשחק לעומת זה, הכל פנימי. איליין ורוס עבדו במשך חודשים כדי להגיע למקומות האלה ולהראות את מה שבתוכן. כי הן הורגלו להראות רק את החלק החיצוני. אני חושבת שהן עשו עבודה נהדרת".
עם מי את מזדהה יותר? עם אולגה או עם אירמה?
"במובן מסוים, אני מרגישה יותר אולגה. אני מזדהה איתה ועם הכאב שלה ועם החלום שלה. אבל אני גם לחלוטין אירמה, שתמיד רוצה לעזור ושתמיד תהיה שם כשצריך אותה".
נחושתן אמנם ביימה כמה סדרות פופולריות בהולנד – ביניהן סדרת פשע קומית בשם "Hollands hoop", שהוגדרה כגרסה ההולנדית של "שובר שורות" – אבל "משהו ממני" הוא הסרט הראשון שלה שמוקרן בבתי הקולנוע בישראל.
"זה מר ומתוק", היא אומרת על סגירת המעגל הפרטית שלה. "כי אבא שלי נפטר לפני חצי שנה. הוא היה בן תשעים, אבל היה יכול להיות נחמד אם הוא היה זוכה לראות את זה. אני מקווה שהקהל בישראל יאהב את הסרט. זה נוגע ללבי שהוא מוקרן בארץ. חבל לי שאני לא יכולה להיות שם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו