פוליטיקה, צבא ודת מתערבבים כדי ליצור קוקטייל קלסטרופובי וקטלני ב"הילד מגן עדן", מותחן פרנויה יוצא דופן ועשוי היטב שמתרחש באוניברסיטת אל־אזהר היוקרתית שבקהיר, מרכז הלימוד המוביל של האסלאם הסוני בעולם.
את הסרט, שקטף את פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן בשנה שעברה, כתב וביים טארק סאלח השבדי־מצרי ("The Nile Hilton Incident"), בהשראת "שם הוורד", ספרו הקלאסי של אומברטו אקו, שעוסק בתככים ובמזימות הפוליטיות הרצחניות במנזר בנדיקטיני במאה ה־14. רק שכאן העלילה המפותלת מתרחשת בימינו אנו, במצרים של הנשיא א־סיסי.
את העלילה מוביל אדם (השחקן הערבי־ישראלי תאופיק ברהום), בן למשפחת דייגים ענייה מכפר מצרי קטן, שזוכה במלגת לימודים באל־אזהר. זמן לא רב לאחר הגעתו למקום, האימאם של האוניברסיטה מת, ואדם המופנם מוצא את עצמו מגויס לשורות המשטרה החשאית בידי קולונל איברהים (פארס פארס).
מתברר שרשויות השלטון מעוניינות מאוד שמועמד מטעמן ייבחר לתפקיד האימאם, ועל אדם התמים וחסר האונים מוטלת המשימה לשמש חפרפרת שמסתננת לקבוצות שונות באוניברסיטה כדי לגרום לזה לקרות (את אחד השייח'ים שעימם אדם יוצר קשר מגלם מכרם ח'ורי, המצוין כתמיד).
מכניזם המתח של "הילד מגן עדן" מוכר מאינספור סרטים קודמים, אך אתר ההתרחשות הלא שגרתי מספק הצצה לעולם נסתר ולא מוכר, ומקנה לסיפור טוויסט רענן. דמותו של אדם, שהולכת, מתפתחת ומחכימה ככל שהסיפור מסתבך, נותרת סימפתית במשך כל הדרך (לא מעט בזכות הופעתו העדינה והמאופקת של ברהום), ומערכת היחסים שהוא מפתח עם המפעיל המניפולטיבי שלו יוצרת שורה של סצנות מוצלחות ומלחיצות שמהדהדות את עולם הריגול של ג'ון לה קארה ודומיו.
סאלח אמנם אמר בראיונות שהסיפור של "הילד מגן עדן" מומצא. אך הוא אינו חוסך ביקורת מהממסד המצרי (הסרט צולם באיסטנבול והיה הנציג של שבדיה לטקס האוסקר), והתוצאה היא כתב האשמה חריף שמשתמש בחוקי הז'אנר כדי לתאר את המורכבות הרקובה של המציאות הפוליטית וכדי להנחית מהלומות מכוונות היטב - גם על השלטון המושחת וגם על הממסד הדתי הצבוע. בקיצור, סרט מעניין.
ציון: 8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו